אתמול יצאתי לארוחת ערב עם אורחים מחו"ל.
הקטנה מיהרה לעשות לעצמה תוכניות. לקחה תיק והלכה לישון אצל חברה.
הגדול- ארגן את כל החברה שלו שיבואו לרבוץ אצלנו.
והאמצעית- התקשרה שאחרי הבר מצווה היא רוצה ללכת לישון אצל חברה.
בעלי, שכב במיטה חולה. חשבתי לעצמי: לפחות נשאר בבית בעמדת פיקוח על הילדים. אני משוחררת מדאגה.
ארוחה, יין, סרט. אחלה ערב.
אבל תוך כדי הארוחה, הקטנה התקשרה להגיד שהיא מתגעגעת.
האמצעית להתלונן שאבא חולה ואין מי שייקח אותה לחברה.
והגדול….הגדול כבר לא מתקשר.
הרגעתי את הקטנה, אמרתי לאמצעית שאבא כן יקום לקחת אותה. והמשכתי לשקוע לתוך האנגלית המשובשת שלי בארוחה.
תוך כדי נסיעה לסרט מתקשר אלי הבעל: "תגידי איפה הילדה?" ( האמצעית)
" הלכה לישון אצל חברה" אני עונה לו. "אתה לקחת אותה לא?" הוא אומר. תבדקי איפה היא.
ואני- כבר אוזל לי הדם מהגוף. אולי הלכה ברגל? בחושך? ואולי משהו קרה? המשך…