יש בי פגמים  וקלקולים קורים לי כל הזמן.

רק השבוע תוך כדי מניקור קלקלתי את הלק בזרת. הבחורה המקסימה מ"סטולי" רצה מיד לתקן לי את זה.

אבל אני( גם מחוסר הסבלנות שלי) לא הסכמתי ואמרתי: "הרי אין באמת מושלם. בכולנו יש  קלקול  קטן אז צריך לתקן כל הזמן?"

אני לומדת לקבל את הקלקולים הקטנים בחיי. צוחקת עליהם, נושמת אותם ובוחרת לאהוב את עצמי ככה.

ואחרי שעוגת הגבינה התחרבשה לי( הצורה, אוי הצורה) בחרתי  להביא אותה בגאווה לאמא שלי.

כי רק לי יש עוגת גבינה מכוערת מבחוץ  וטעימה מבפנים.

ואם זה היה יוצא מושלם איך היא הייתה יודעת שזה שלי???

ואני  הכי אוהבת לתת לבעלי לעשות מכל "קלקול" שלי  "מטעמים" כי הצחוק משחרר אצלי את כל הכעסים והופך את כל הפגמים שבי לממש יפים.

בוחרת היום לאמץ את המשפט שאמר לי: "את מבשלת הכי טוב שאת לא מבשלת" והולכת להזמין אחלה ארוחה…

שבוע טוב חברים , ממליצה לכם לנסות ללכת עם הקלקול שלכם בגאווה, ואל תשכחו לספר לי אח"כ את ההרגשה.