נסעתי לאילת עם אמא שלי
בדרך למטוס ראיתי בזווית העין מישהי שאני מכירה היטב.
לא בדיוק חברה, יותר קולגה שאני מאד מעריכה.
רצתי לעברה וצעקתי: "דורית דורית. "אבל היא לא הסתובבה.
ניסיתי לאמץ את המוח שלי, ונזכרתי בשם המשפחה: "דורית קלסברג קלסברג…." צעקתי.
הפעם, היא חייבת להסתובב לחשתי לאמא שלי.
והיא אכן סובבה את הראש אבל המשיכה הלאה לעבר המטוס.
"מה עשיתי לה פעם משהו רע ? " שאלתי את אמא שלי. למה היא לא עונה לי?
"לא." החלטתי בביטחון. "אני בטוחה שלא עשיתי לה כלום."
זינקתי מחדש, נתתי לה נגיעה בכתף ואמרתי לה: "הי. מה את לא מזהה ? למה את לא עונה לי?"
מקרוב, היא קלטה שזו עם הכובע והאודם שמתעקשת לצעוק לה זו אני .
"קראת לי דורית. אני דגנית."
"אה… אבל אמרתי את שם המשפחה." "לא "היא אמרה. "גם אותו שינית.
"טוב,, עניתי לה. מתגוננת מהר מהמתקפה. "אבל כשאני מפנה אלייך אנשים
שולחת להם את השם המדויק שלך זה מה שחשוב".
"כן", היא ענתה לי. "מזל שזה רשום טוב בווצאפ."
במטוס, כשאני רוצה לקבור את עצמי מהפדיחה, הבנתי מה קרה לי.
ערבבתי כמה שמות של אנשים שאני מכירה ויצרתי לה שם חדש.
אם זו הייתה הפעם הראשונה הייתי מחמיצה לה פנים .
אבל אז נזכרתי שיום לפני התקשרתי לטכנאי מחשבים שלי
וביקשתי ממנו שיבוא לתקן את המחשב. הוא אמר שיבוא בשמחה אבל שלא קוראים לו אביאל.
קוראים לו……."אה, סליחה . אבל ככה אתה רשום אצלי." אמרתי לו.
"אשנה את השם הפעם מבטיחה. " ( כי באותו רגע נזכרתי שאת השיחה הזו כבר קיימנו בפעם שעברה)
וידעתי, שעם כל הרצון שלי לשנות לו את השם, באותו רגע שניתקתי את השיחה
כבר לא זכרתי איך אמר שקוראים לו.
זה בטוח דומה לאביאל אולי עמיאל? אביחי?
בכל אופן הוא איש מחשבים מצוין.
רק חבל שהתביישתי לשאול אותו שוב איך קוראים לו.
כנראה שאת השיחה הזו נצטרך לנהל גם בפעם הבאה.
אז אם תראו אותי צועקת ומנופפת אליכם תעשו לי טובה, אל תהיו כאלה קטנוניים לגבי השם.
עצם זה שאני זוכרת פרצופים זה כבר משהו להתגאות בו.
ואם תרצו המלצה על טכנאי מחשבים – יש לי.
רק מי שמתקשר בבקשה אל תקראו לו בשם.
רק תגידו :הי….ושאני שלחתי אתכם.
