ספינת האם

למה אני משמינה? שאלתי את הדיאטנית.

את יודעת ? היא ענתה לי . כשאת אוכלת את לא חושבת.

את כאילו מתנתקת מ"חללית האם" שלך ושטה לך בחללית משלך.

ואז את "מתעוררת" ומגלה שאכלת הרבה. הרבה יותר ממה שאת צריכה. ובכלל לא היית רעבה.

הבנת?

אה. כן. מה אמרת? נו חלמתי לרגע. אמרת משהו על ספינת חלל?

אתם מכירים את זה שאתם מגיעים למקום מסוים ואין לכם מושג איך הגעתם לשם?

אז זו התחושה.

ניתוק. המשך…

להמשך קריאה

להפוך את הרטווילר

השבוע- נחתה עלי מטלה( יותר נכון על הבת שלי הקטנה..) הקרויה: "מצעד הספרים."

מה בסך הכל צריך?

לבחור ספר מרשימה, להתכנס כמה בנות מהכיתה, לקרוא, לבחור, להחליט איך מכינים את הדמות מהספר ,ליצור , ולהגיש בזמן ובחיוך. נשמע פשוט לא?

לא למי שיש לו הפרעת קשב.

מרגע הישמע "הגונג"- שזה אומר מייל מהמורה, נכנסתי לעמדת כוננות. יותר נכון הכחשה. שזה אומר: יש עוד זמן…

אבל פה חברים נכנס מה שאני מכנה ה"רטווילר" לתמונה. המשך…

להמשך קריאה

לספר או לא לספר

"אני חושב" אמר לי חבר, "שכשיש לילד הפרעת קשב לא צריך להגיד לו". בשביל מה זה טוב?  נספר כשיגדל... אם נספר עכשיו זה יהיה רק תרוץ להתנהגות שלו." ואני,  מצאתי…

להמשך קריאה

משפחה בהפרעה

להיות משפחה עם הפרעת קשב- זה תמיד להיות בתחושה שמשהו בסביבה לא ממש מתאים לנו ולהפרעה שלנו.

כי מה לעשות. להפרעה כמו להפרעה- מפריעים דברים.

מפריע לה למשל, רעש.

אז כשרצינו להיות כמו כל ה"מגניבים" שהולכים לאכול משהו קל על הבר: "של, ההוא ממסטר שף.

נו זה, שזורק הכול בפיתה… כן, זה שמדבר על העגבניות… ( ככה שעה ניסיתי להסביר לבנות איפה אנחנו יושבות). זה נגמר בבכי ובפרצופים.

הבעל, לא הצליח לסבול את  הברמן שצועק את ההזמנות למטבח. הקטנה אמרה שצפוף ויש הרבה רעש, והאמצעית- היא תמיד בלחץ. זה לא רק הרעש זה גם התחושה שלא נעים לה.

המקום, הרעש, האוכל ובכלל….קודם כל היא רואה מה לא טוב  ורעב ישר גורם לה לעצבים ובכי.

ואני? טוב אני בהחלטה ספונטנית, החלטתי שזו הבחירה הנכונה בשבילנו. המשך…

להמשך קריאה

איפה הילדה?

אתמול יצאתי לארוחת ערב עם אורחים מחו"ל.

הקטנה מיהרה לעשות לעצמה תוכניות. לקחה תיק והלכה לישון אצל חברה.

הגדול- ארגן את כל החברה שלו שיבואו לרבוץ אצלנו.

והאמצעית- התקשרה שאחרי הבר מצווה היא רוצה ללכת לישון אצל  חברה.

בעלי, שכב במיטה חולה. חשבתי לעצמי: לפחות נשאר בבית בעמדת פיקוח על הילדים. אני משוחררת מדאגה.

ארוחה, יין, סרט. אחלה ערב.

אבל תוך כדי הארוחה, הקטנה התקשרה להגיד שהיא מתגעגעת.

האמצעית להתלונן שאבא חולה ואין מי שייקח אותה לחברה.

והגדול….הגדול כבר לא מתקשר.

הרגעתי את הקטנה, אמרתי לאמצעית שאבא כן יקום לקחת אותה. והמשכתי לשקוע לתוך האנגלית המשובשת שלי בארוחה.

תוך כדי נסיעה לסרט מתקשר אלי הבעל: "תגידי איפה הילדה?" ( האמצעית)

" הלכה לישון אצל חברה" אני עונה לו. "אתה לקחת אותה לא?" הוא  אומר. תבדקי איפה היא.

ואני- כבר אוזל לי הדם מהגוף. אולי הלכה ברגל? בחושך? ואולי משהו קרה? המשך…

להמשך קריאה

מי מתאים עצמו למי?

מי שמכיר אותי יודע שיש לי בעיה עם כיסאות מסתובבים.

מאז שאני קטנה ,כל דבר שזז לי במונוטוניות מול העיניים גורם לי סחרחורת ובחילה.

פעם, הייתי סובלת בשקט. מסיימת פגישה ורצה לקחת אופטלגין.

עם הזמן התחלתי לבקש התאמות. כמו במשרד החינוך, אבל כאלה שבאמת יכולות לעזור לי.

אני מבקשת למשל שמי שמתנדנד מולי שינסה להפסיק ואם זה אפשרי שיחליף כיסא. (לכזה שרגליו  נעוצות ברצפה.)

למדתי לא להתבייש וגם אם זו פגישה ראשונה, לבקש שיתחשבו בי.

יש מקומות שמראש כבר יודעים, ומפנים את כל הכיסאות המסתובבים כשאני מגיעה. המשך…

להמשך קריאה

וזאת התעודה

השבוע קיבלו הילדים תעודות. וזו הזדמנות לפנות למשרד החינוך בבקשה: גם אני רוצה תעודה. או לפחות שתהיה לי רובריקה בתוך התעודה של הילדים. מה לא מגיע לי? ושיהיה כתוב שם…

להמשך קריאה

אהבה משגיחה

אני רוצה לספר לך סיפור על השגחה אלוהית, אמר לי אחי הדתי. אני מחפש עבודה במחשבים . השבוע, הכנתי מודעות ויצאתי לתלות אותם על העצים בשכונה. אני תולה, ומגלה אחרי…

להמשך קריאה
דילוג לתוכן