אני מהאמהות האלה שבאו למסיבות בגן , בשביל לראות ילדים- אחרים.
האחרים האלה שרוקדים, שמניפים את הפונפונים, וזוכרים את הדקלומים. אלה שמחייכים למצלמה.
אני מהאמהות האלה שמסתכלות על הילד שלהם בתחינה: נו, אל תעשה פדיחות. בשביל מה באתי? לצלם את הילד של קרן?
היחידי בגן שלא רקד זה הבן שלי. כן. הייתי מאוכזבת ונבוכה. הרגשתי את זה שלילד שלי יש בעיה.
טוב נו, לפחות בוא נעשה תמונה. שתהיה מזכרת . עד שאמא זכרה להביא את המצלמה…..
וכך זה המשיך ליסודי.
יום אחד התקשרה המורה ואמרה לי: כל הילדים משתתפים בחזרות לטקס ורק הילד שלך לא.
וכששאלתי אותו: למה?הוא הסביר לי.
אמא, אני לא מבין את המורה הזו. היא לימדה אותנו את הצעדים והתנועות. ואני זוכר את הדקלום כבר מהפעם הראשונה. אז בשביל מה עושים ארבע מאות פעם חזרות? מה אני סתום? הבנתי . יודע. זוכר. אין לי כוח לכל החזרות הטיפשיות האלה יום אחרי יום.
הילד לא יכול. אני אומרת למורה. אי אפשר בכוח. הילד מרגיש מוכן. אפשר שלא ישתתף בחזרות ויופיע רק בטקס??? אבל המורה הייתה צריכה לחשוב על זה. כזה קונספט היא לא מכירה.
ואיך תקח אחריות עליו? ואם הוא יתבלבל וישכח צעדים? ומה המסר שהיא מעבירה ככה לכולם?
אבל הילד שלי לא כולם. מה עוד לא הבנת את זה??
וכך זה נמשך לחטיבה. הפעם, כבר הגעתי מוכנה. מראש הוא הודיע לי שהוא לא משתתף ואין טעם שאכין מצלמה. אבל הלכנו ביחד. בכיף. הולכים לראות ילדים אחרים רוקדים ושרים.
והנער שלי, עלה רק בסוף לקבל תעודה. ובשנייה הזו שהוא הצליח לעלות לבמה הייתי כל כך גאה.זה מה שהוא יכול. ואני לומדת לקבל אותו ככה. לא כולם אוהבים טקסים. לא כולם אוהבים להופיע לפני כולם.
חברה אמרה לי השבוע, שהבן שלה הופיע בטקס- "האחר זה אני ."
כולם לבשו שחור ורק הוא לבש אפור. איזה פדיחות זה היה. הצעתי לו את כל השחורות שהיו בארון ועם אף אחת הוא לא הסתדר. אחת לחצה, אחת גירדה. קשה לו עם בגדים. את מבינה???
אני הבנתי. אבל המורה שלו לא הבינה. למחרת צעקה עליו לפני כל הילדים.
אתה לא מבין שזה טקס ויש בו תלבושת אחידה לכולם? היית צריך להתאמץ. לא רק אתה העניין.
והסתכלנו אחת על השנייה. היא עם הקטן שלה ואני עם הגדול שלי. שתינו מבינות שזה בעצם העניין.
בתוך הטקס על לכבד את האחר והשונה, בתוך ים הריקודים והשירים הלך לו לאיבוד הכבוד של ילד אחד קטן.
מאחלת לכם ולי, להמשיך וללמוד את האחר שבתוכנו ובאמת למצוא לו מקום . להופיע אפשר בהמון צורות. לא רק על הבמה. וכולם??? אין באמת דבר כזה. כל אחד יכול להיות "האחר" הזה ששרים עליו.
