השבוע נכנסתי לחנות לקנות שלוש מתנות .
בדרך לקופה המוכרת המליצה לי לקחת עוד משהו, בכל זאת יש מבצע. אחד והשני בחצי מחיר.
נחמד אמרתי. והיא הוסיפה: מה לא ראית את השלטים שמפוזרים בכל החנות?
לא, לא ראיתי. יותר נכון לא שמתי לב.
גם לא שמתי לב לפרטים המדויקים שהבת שלי מסרה לי, ונסעתי לקחת אותה מבית הספר כשהיא בכלל הלכה לביקור בבית ספר אחר.
ואני תקועה בפקק והיא כועסת שבגללי תאחר לצאת לטיול.
ולא שמתי לב שהזמינו אותי לארוע יחד עם בעלי וכשביקשו לדעת כמה נהיה כתבתי: אחד.
וגם לזה שהתאריך לכנס שרציתי עבר. ושנלחץ לי סטאטוס בפייסבוק, כתוב בכמה אותיות בג'יבריש ואני לא ידעתי בכלל.
ואם לא די בכך, גם הבת שלי לוקה באותו התסמין, וסחבה אותי לחפש את הטלפון שלה אצל חברה,
כי היא לא שמה לב שהניחה אותו בכניסה לבית.
וכשישבתי לכתוב היום חשבתי לעצמי, על מה יש לי בכלל לכתוב. ותחושה של ריקנות הציפה אותי. מה? כבר עבר שבוע? ואני לא שמתי לב לכלום?
מישהי חכמה אמרה לי פעם שהפרוש של לשים לב, משמעו לשים את הלב שלנו במקום בו אנו נמצאים.
לרוב אני משתדלת לעצור רגע, להתבונן, לעשות משהו כשהלב שלי בנוכחות מלאה.
לפעמים הלקות הזו סוחפת אותי ועובר לו שבוע שלם כאילו לא היה.
מאחלת לכם ולי, לשים את הלב שלנו במקום בו אנו נמצאים. בטוח נפספס פחות דברים.
שבת שלום חברים.
