12 שאלות  שרק אמהות עם הפרעת קשב שואלות בסוף שנה

1.המסיבה היום  בשעה תשע או תשע וחצי? 2.מי ראה את העוגה? שמתי אותה פה אתמול. 3.למה לא אמרת לי אתמול שצריך חולצה לבנה? 4.רוצה חולצה ממני? כמה זמן הטקס? 6.למי…

להמשך קריאה12 שאלות  שרק אמהות עם הפרעת קשב שואלות בסוף שנה

הזמן

תגידי, אני שואלת אותה. איך זה שאת תמיד מאחרת לריצה? לא יודעת היא עונה . אני דווקא עם שעון. אני מסתכלת עליו כל הזמן. ואז בטוחה שיש לי עוד הרבה…

להמשך קריאההזמן

רק על עצמי לספר ידעתי….

אני לא קשובה לסימנים- כמו נורה אדומה של הדלק. וחבל... סימנים כאלה יכולים להציל לי את היום. שרק אני שומעת את תקתוק מחוגי השעון בכיסא של הפסיכולוגית. ורק לי יש…

להמשך קריאהרק על עצמי לספר ידעתי….

טפסים ושינויים

כשהבכור שלי נולד, החוג הראשון אליו נרשמתי היה מסאז׳ לאמהות ולתינוקות. זה היה במתנ"ס, קטן ואינטימי. ביחד, על שטיח- הפשטנו, מרחנו, הבטנו, נישקנו והנקנו. בפגישה השנייה נכנסה מנהלת החוג ושאלה…

להמשך קריאהטפסים ושינויים

צלצול השכמה

הלו, גלית? כן, אני עונה בהפתעה.

זו המורה של הבן שלך. מה קורה?

לא קורה. הכל טוב. חמוד הנער  שלי אה…

לא.  היא אומרת. רציתי לזמן אותך לפגישה.

פגישה? אופס… עוד פעם נרדמתי בשמירה?

ישנת היטב, הן אומרות לי- המורה היועצת ורכזת השכבה.

ולך אסור לישון. הנער לא ממש איתנו. המשך…

להמשך קריאהצלצול השכמה

ואני

במשך שבוע שלם מזמזמת את מילות השיר: "ואני ראיתי ברוש…"

למה?

כי פתחתי את ה- notes שלי באיפון, והיה רשום שם המשפט הזה.

מתי כתבתי אותו? למה כתבתי את זה? האם רציתי להגיד לעצמי משהו? אולי שמעתי ברדיו ואהבתי?

אין לי שמץ של מושג.

המשפט היה רשום שם- עומד כמו ברוש איתן.

ואיתו רשומים עוד פתקים רבים.

מסתבר שגם הnotes  שלי נראים בהפרעה. המשך…

להמשך קריאהואני

אני רוצה לספר לכם…

אני רוצה לספר לכם על הטיול השנתי שהבת שלי יצאה אליו.על הדיונים, החרדות, המחשבות של לפני, ותחושות ההישג של אחרי.

על זה שהיא כל כך דומה לי שהייתי בגילה.  ואני מנסה ללמד אותה מה שלמדתי עם הזמן: לא לוותר ולהיכנע לקושי. למצוא דברים טובים ולהגיד אותם.

אני רוצה לספר לכם על זה שאבא שלי נפטר ביום הזיכרון לחללי צהל- והוא היה שריונר גאה.

על הקפה הראשון שלימד אותי לשתות במילואים שלו, ועל זה שעברו כבר עשר שנים מאז שחיבקתי אותו.

אני רוצה לספר לכם על הקעקוע  הראשון  שעשיתי השבוע. על המחשבות, ההתלבטויות, התגובות של הילדים והבעל…ועל המשמעות של מה שכתבתי בתוך הלב  על היד שלי.

אני רוצה לספר לכם על הלחמניות שנסעתי השבוע להביא  ועל זה שחזרתי בלעדיהן הביתה. על הפרצוף של הילדים שחיכו לי בבית ועל החיוך שלהם שאומר- אמא…זו בדיוק ההפרעה. המשך…

להמשך קריאהאני רוצה לספר לכם…

ספינת האם

למה אני משמינה? שאלתי את הדיאטנית.

את יודעת ? היא ענתה לי . כשאת אוכלת את לא חושבת.

את כאילו מתנתקת מ"חללית האם" שלך ושטה לך בחללית משלך.

ואז את "מתעוררת" ומגלה שאכלת הרבה. הרבה יותר ממה שאת צריכה. ובכלל לא היית רעבה.

הבנת?

אה. כן. מה אמרת? נו חלמתי לרגע. אמרת משהו על ספינת חלל?

אתם מכירים את זה שאתם מגיעים למקום מסוים ואין לכם מושג איך הגעתם לשם?

אז זו התחושה.

ניתוק. המשך…

להמשך קריאהספינת האם