אנשים עם הפרעת קשב מתקשים לתכנן את היום שלהם.
"הבטחתי להביא כיבוד להיום. מתי אספיק להכין עוגה?"
"שכחתי שאני כל היום בחוץ ולא לקחתי איתי אוכל, עכשיו אין לי ברירה אלא לאכול את הביגלה והקוראסון היבש שהגישו בישיבה".
והנה מה שאני למדתי שיכול לעזור-
- תכנון מוקפד הוא המפתח לאלתור מוצלח – את זה למדתי מבעלי שהוא אלוף האלתורים .
נשמע דבר והיפוכו?
ממש לא.
רק מי שלומד טקסט בע"פ ויודע בדיוק על מה הוא הולך לדבר על הבמה כשכל דקה מתוזמנת, יכול להצליח לעשות כלום ממה שתכנן.
אבל התכנון הוא כמו תבנית שנשארת יציבה ולתוכה אפשר ליצוק כל תוכן.
התכנון מאפשר לנו גם לפגוש את הרצון שלנו וגם את מי שנמצא מולנו .
לכן, כל פגישה טיפולית אני מתחילה בעצירה ובשאלה: מה נתכנן להיום?
האפשרות לעצור רגע ולהתייחס לרצון שלי אבל גם לרצון של מישהו אחר מאפשרת שיח שיש בו- התבוננות, בחירה והתייחסות לעצמי ולאחר.
בתוך המשפחה אפשר לבחור יום( אני אוהבת את מוצ"ש) כדי לשבת עם בני הזוג והילדים ולבדוק מה התכנויות של השבוע.
כך לדוגמא, במקום שהמתבגר ימצא את עצמו מתבאס שאני לא יכולה ללוות אותו "עכשיו" בנהיגה, הוא לומד לעצור ולבדוק יחד איתי מתי אני פנויה.
ובמקום "אני חייב עכשיו, וזה דחוף" הוא לומד לדחות את הרצון שלו, ולהיות יותר גמיש עם הזמן בייחוד שהתכניות שלו תלויות גם בתכניות שלי.
היכולת הזו לתכנון משותף עוזרת לפתח שיח על צרכים שונים, בהגמשת מחשבה ומאפשרת ולתכניות לצאת אל הפועל.
2. תכניות גדולות מתחילות מצעדים קטנטנים- מה הדבר האחד הזה שאתם יכולים לעשות ? לפעמים תכניות גדולות מייאשות אותנו.
אבל אם נפרוט את זה לפעולה קטנה ונצליח לעשות אותה כל השאר כבר יתגלגל מעצמו.
לדוגמא: לשבת ליד המחשב, או לפתוח את התיק, להוציא את כל הבגדים מהארון… ( אולי בעצם עדיף רק מדף אחד)
3. לסגור מסלול – גם כשאנחנו עושים את מה שתכננו יש לנו נטייה ללכת שם לאיבוד .לכן, אם התחלתם לעשות משהו והמוח רץ לעוד אלף מקומות תזכירו לו "לחזור למסלול ".
"אני באמצע מסלול שנקרא להכין קפה שאסיים ואסגור מסלול אתפנה למה שביקשתם."
4. לצימחונים, אוכלי בשר וטבעונים : תאכלו טוב -ואני לא מתכוונת למזון לגוף, אני מדברת על מזון למוח שלנו.
דברי עידוד ושבח במקום ביקורת הם התזונה הכי שווה שיש.
הגידו לעצמכם מה כן הצלחתם לעשות.
חיזוק חיובי מפריש דופאמין ( שהוא אחד המוליכים העיצביים שעובדים קצת אחרת אצל מי שיש לו הפרעת קשב) וזה מה שעוזר למוח לעשות גם דברים משעממים.
5. כיתבו ביומן- כן כן. אני יודעת מה אתם עומדים להגיד לי
שקניתם יומן ואתם לא זוכרים איפה שמתם אותו או שרשמתם ביומן בטלפון והוא הלך לכם לאיבוד בלי שאתם זוכרים את הסיסמא
ולכן לא יכולים לשחזר את כל מה שרשמתם.
כל מה שתגידו אני מכירה, תאמינו לי.
אבל אין מנוס מלמצוא את היומן שעובד עבורכם ולהיצמד אליו חזק.
היומן הופך להיות הזיכרון שלכם, הוא זה שמפנה לכם מקום בראש לעשות את הדברים במקום לנסות לזכור אותם.
תכתבו הכל ואז תתאמנו על לפתוח את היומן כל יום .
לפעמים כמה פעמים ביום כי בלי ההרגל הזה, שוב תמצאו את עצמכם בתכניות של מישהו אחר…
6. להתנגד לפיתויים- בזמן שאתם עושים מה שתכננתם, דברו אל עצמכם. "אני עושה את מה שאני צריך. כל השאר זה לא רלוונטי ולא דחוף לעכשיו."
7. הסקרנות לא תעלם, היא רק תחכה רגע!- אנשים עם הפרעת קשב הם סקרנים רוצים לדעת ולחקור כל דבר .
החדש מלהיב, הישן משעמם. זה נהדר לחיים פחות טוב כשהזמן מוגבל ואתם צריכים לסיים את מה שהתחלתם.
זיכרו: הזמן שלכם מוגבל והוא עומד להיגמר. הסקרנות לעומת זאת תשאר אתכם לנצח.
8. להגיד לא!– כמה זה קשה. פרויקטים חדשים מלהיבים אותנו. בא לנו גם וגם וגם…אבל אל תתפתו. קחו דבר אחד ותסיימו אותו.
9. הביאו התלהבות– בדיוק ברגע שמתחיל לשעמם…אפשר לזייף התלהבות המוח לא מבדיל בין זיוף לדבר האמיתי ומייצר עוד דופמין שאחראי על הקשב.
10. אל תשוו את עצמכם לאחרים– בטח לא לאלה שהם מתוכנתים שכל היום שלהם מתנהל בטבלת אקסל. זה נכון וטוב ויעיל ועובד עבורם, אבל כל ניסיון שלכם להיות בדיוק כמוהם נועד רק לתסכל אתכם.
השוו את עצמכם רק לעצמכם ולהתקדמות שלכם.
ועם כל התכנון הזה אל תשכחו ללכת גם לאיבוד ולמצוא אוצרות שם בדרך, כי יש לעולם מזל שאתם ככה- קצת פחות מתוכננים אבל הרבה יותר מעניינים.
הולכת להוציא משהו מהפריזר, שיהיה מופשר לי לבישול מחר.
