לפעמים אני חושבת על זה, שאם חס וחלילה תהיה לי שריפה בבית, ואצטרך מהר לקרוא לילדים שיצאו החוצה, היחידה שתברח מהר ואפילו עם מזוודה , תהיה הקטנה שלי.

ולמה?

כי היא תמיד מוכנה.

מבחינתה, כל יום במשך השבוע הוא יום מלא אפשרויות. שיש בו התחלות נפלאות אבל אין צורך להגיע לשום אקורד סיום.

כי אצלה אי אפשר בלי.

בלי חברות, בלי פעילות, בלי מוסיקה, בלי ריקודים. בלי מרווחי אוויר.

וכשיש חשש שיהיה איזה  רווח בלו"ז היא מייד לוחצת שנכין איתה  תוכנית מילוט.

אמא, אולי אלך לישון אצל חברה?

עכשיו? קמת היום בשש. היית בבית ספר, בצהרון, בגאז ואח"כ בבריכה. מה את לא עיפה???  מה את לא רואה שיש  כבר חושך בחוץ? וחושך זה סימן שאמא ואבא גמרו עם הסעות להיום.  ובכלל, יש לנו חוק בבית . לא ישנים אצל חברים באמצע השבוע.

אז למה אתם יוצאים?  גם אני רוצה….

ובזמן שאני מדברת, הילדה כבר ארזה ארבעה תיקים.

הנה ארזתי. היא עומדת מולי ומראה. תיק בית ספר, כלי רחצה, פיגמה,  תיק לבריכה וגם את בגדי הגאז.אה. ודיברתי עם חברה. אמא שלה הסכימה. נו קומי  כבר תקחי אותי. אמא עצלנית אחת.

ואנחנו? מסתכלים עליה גמורים.

מעניין למי היא דומה, אומר לי בעלי.

למי?  מה אתה רומז שהיא דומה לי?

קצת , הוא אומר. גם את למרות שאת סחוטה גמורה. למרות שקמת כבר בחמש לריצה. למרות שעבדת וסידרת וניקית ולקחת והבאת וקראת, את תמיד מוכנה….

מאחלת לכם ולי חברים, לנסות להיות שם במרווחים. ולהצליח ליהנות מרווח -מבלי שיהפוך לחור שחור שמאיים לבלוע אותנו.

שבוע טוב חברים.

 

דילוג לתוכן