האמצעית :

  • "יש לי רעיון".
  • " בואי לקניון נחפש אביזרים".
  • כן עם חברה, לא עם חברה. עם חברה אבל רק אחת….
  • המשיך ב- – "אני שונאת את מה שמצאתי. לא אוהבת את מה שגזרתי. יצא לי מעפן".
  • ואז – בכי, צרחות שהכל בגללי. ו"מחר מתחפשים. תמצאי לי משהו."
  • נגמר ב- אני:" מצאתי משהו של חברה. רוצה???" "כן אמא. זה מקסים. תודה."

הקטנה:

  • "אין לי רעיון"
  • המשיך ב- "לא אוהבת את מה שאת מציעה לי. אין כלום באתרים האלה."
  • ואז- בכי, צרחות. "אי אפשר איתך. "
  • התפתח ל- "בואי לקניון נחפש משהו."
  • ואז- לחישה באוזן לגדולה. "כשאני אומרת מצאתי, זה מדהים.  תגידי בקול רם – וואו. רעיון גאוני."
  • נגמר ב- "אמא זה באמת יפה. תודה. נשאר רק לקנות: אוזנים, זנב, לק, איפורים. אה..ועוד תחפושת לגאז.

הגדול:

  • טוב יאללה. תביאי את הסרבל של אבא. אהיה טייס.

ואני?

  1. באסה שאני לא כמו המעצבנות האלה שמזמינות הכל מראש מחו"ל. ( כן מירי דיווינס..)
  2. מחפשת כל יום את הטבלה ששלחו מבית ספר , כדי לדעת למה צריך להתחפש.
  3. לא מצליחה להבין למה פורים צריך להיות שבוע שלם ולמה אין רחמיים על אנשים כמונו שנוטים להסתבך.
  4. מכינה מראש משלוחי מנות. (כמובן בלי הפתק עם ההוראות המדויקות. ) אבל מבסוטה מעצמי.
  5. יאללה. כולם מאורגנים. אפשר לנשום לרווחה- לשתות להתחפש לצאת למסיבה.
  6. "מה? גם מחר מתחפשים? לגאז? נכון ממי לא תפרתי לך את הסוכריות. בבוקר. אקום מוקדם. מבטיחה……"

מאחלת לכם ולי , להסתבך קצת פחות בארגונים ולהצליח להנות בחג  הזה –  פורים.