השבוע נסעתי לסדנת קבוצות של שלושה ימים בצפון.
במסגרת ההכנות קניתי מטען חדש לאייפון( כי שלי נעלם בבית)ולקחתי איתי את הכרית שלי. בכל זאת פקיעין מיטת קומותיים באכסנייה. חייבת לצמצם נזקים.
עברו שלוש שעות מהרגע בו התמקמתי וכל מה ששמעתי מסביבי היה:
תגידי, זה שלך?
שלך הצעיף שהיה זרוק בחוץ?
אה. כן .סליחה. שכחתי.
ושלך המצית?
והבקבוק מים? והמחברת?
ונזכרתי איך אבא שלי היה אומר לי בילדות: טוב שהראש שלך מחובר לגוף אחרת גם אותו היית שוכחת.
או: כל מי שיילך אחרייך יהיה מסודר.
ספי, אמרתי לחברה שלי שישנה איתי בחדר תעשי סיבוב אחרי לראות שלא שכחתי כלום. והיא עשתה. סיבוב רציני. והייתי מבסוטה. עד שהגעתי למיטה שלי בבית. שיט. הכרית שלי והמטען.
איך זה תמיד קורה לך? שאל אותי בעלי.
באמת איך? איך זה שאתה שכחת את כל החליפות שלך בשדה תעופה בנויורק?? אני מתריסה חזרה.
אצלי זה היה לפני 18 שנה הוא עונה לי. אצלך זה קורה כל יום.
הלו. הלו. אני לא שומעת. בדיוק נגמרה לי הבטרייה ואין לי מטען…..
בבוקר ניסיתי לגייס חלקה אופטימית ולעשות משלוח של הדברים מהמלון הביתה. אחרי שנודע לי כמה יעלה המשלוח ,הבנתי שיהיה לי יותר זול לקנות מיטה זוגית
פלוס שתי כריות חדשות וסט סטאן של מלכת אנגלייה מאשר לבצע את המשלוח.
בנתיים קניתי מטען חדש והשקעתי בפיזותראפיה לצוואר עד כה 500 ₪.
כמות הנזקים שאני עושה בגלל הפרעת הקשב שלי, עולה לי לא רק בדם יזע ודמעות אלא גם בהרבה כסף. אני מייבבת לעצמי וסופרת את רשימת הנזקים השבועית שלי:
- כרית פלוס מטען שנשכחו.
- דיסקונקי שטבע בתוך התיק בו נשפכו לי כל המים.
- מחשב מת כי בטעות מחקתי את כל מערכת ההפעלה שלו. הטכנאי עד עכשיו עובד עליו.
- כיסוי של מעביר השקפים אותו שכחתי בהרצאה.
ועם כל זה אל תגידו לי שאי אפשר לסמוך עלי. אפשר, זה רק עולה לי קצת יותר.
מאחלת לכם ולי,למצוא כרית נוחה לישון עליה ולחשוב על דרך לצמצם נזקים. שבוע טוב חברים.
