השבוע גיליתי את היופי בלהיות עם אנשים שמקבלים אותי.
את הנינוחות בלהיות עם עוד מישהו ולהרגיש הכי עצמך.
בלי לנסות להסתיר את המגבלות, ליפות את הקשיים, להחביא את הרצונות, או לשנות את עצמך.
יצאתי עם עוד שלוש חברות ליום אחד לחופש בירושלים.
וצחקנו, ואכלנו, ונחנו, ושוב אכלנו ושוב נחנו, ובעיקר- נהנו מה"יחד".
ולא משנה איפה היינו בוחרות לישון, או לאכול, או לטייל( מה שכמובן לא עשינו כי זרמנו עם המנוחה..ועם עוד ביס מסופגנייה .) הרגשנו את הכיף שבלהיות אחת עם השנייה.
במין תחושה של הבנה. של זרימה. שלא עושים פרצוף אם בא לך עוד קפה, ולא נעלבים אם אתה נעלם פתאום למסאז. שמסוגלים להבין שאמנם עשינו תוכנית, אבל היא רק בגדר המלצה. ושזה בסדר שאחת עייפה והשנייה רוצה לרקוד. שאפשר ללכת לאיבוד ביציאה מירושלים( למרות הוויז) ורק לצחוק מזה שעה. בלי להרגיש רגשות אשם או לקבל מבט זועף.
בארוחת הבוקר שאלתי אותן.
איך זה שאנחנו כל כך שונות, ומצליח לנו ה"יחד" הזה?
וגילינו שכולנו חוות את אותו הדבר. את תחושת הנינוחות והקבלה אחת של השנייה.
שבכל רגע נתון מישהי לוקחת תפקיד אחר בקבוצה. וכך כולנו חוות את כל החלקים שיש בתוכנו.
את החלק המרגיע, המלטף, החלק המשעשע, הביצועיסט, המארגן, החלק החושב, זה הפורץ גבולות והחלק החולם .
ובעיקר- החלק שרואה את היופי שיש באחר.
אז מי לא בא איתנו לחופשה ?
החלק הזה בתוכנו ש"מבקר" ו" שופט" ו"מנדנד" . גם הוא צריך קצת חופש מאיתנו לפעמים….לא?
ובלעדיו, הצלחנו להיות ביחד ולהרגיש כמו שד"ר סוס כותב:
"שאנחנו מוצאים מישהו שהמוזרות שלו מסתדרת עם שלנו, אנחנו מתחברים ביחד למוזרות משותפת וקוראים לזה אהבה".
מאחלת לנו , שכל מה שבירכנו את עצמינו ואחת את השנייה יתממש.
ולכולכם, שבוע שבו תמצאו מישהו "מוזר" כמוכם להתחבר אליו.
