גם אני רוצה שהילדה שלי תלך  ליותר חוגים במקום לבלות עם מורים פרטיים.

גם אני רוצה לשמוע אותה אומרת: "אמא, אני בטוחה שיהיה טוב במבחן. כי אני סומכת על עצמי."

גם אני רוצה שתדע לארגן לעצמה את היום ותחזור עם מפתח הביתה.

גם אני רוצה שתלך בחיוך,

שתמצא את המחברת והחוברת כשהיא מגיעה הביתה,

שתעשה שיעורים בשמחה.

אני גם רוצה

שיהיה לה בכיתה זמן  "להתאוורר"

ושלא יעירו לה שהיא מפטפטת.

גם אני רוצה שהלמידה  תעבור לה בקלות,

שתגלה במה היא טובה ומישהו שם יעצים את היכולת במקום להציב מראות של  הקושי.

ובינתיים מזכירה לעצמי,

שהרצונות האלה רק מתסכלים אותי ואותה.

וחוזרת לרצות דברים פשוטים:

*שתגיד על עצמה משהו טוב בכל ערב לפני השינה.

*שנאכל צהרים  או ערב ביחד- ולא אשאל אותה "נו, איך היה בבית ספר  יש שיעורים ?" (עם מבט דרוך להמשך פעולה ).

*שנשלב כל יום משחק שיש בו מגע( דגדוגים זה הכי טוב ללב ולנשמה)

*שנתחבק, ונתכרבל ונספר זו לזו על  משהו נחמד שהיה. ( אפשר לחפש זוית ראיה אחרת לכל התרחשות שהייתה)

*שנזכור שתינו שזה רק בית ספר- והחיים הם מה שקורה בניינו "כאן- ועכשיו".

*שאדע  לפרגן  ולעודד ולעזור לה לחשוב מחשבות טובות על עצמה.

ושאם אמצא את עצמי אומרת: "אוף , שיגמר כבר היום הזה, ושילכו כולם לישון "-

אדע לעצור- ולנשום- ולברך על הזמן הזה , גם אם יש בו קושי.

שנה טובה חברים, עוד שלושה ימים חוזרים לבית ספר,

הולכת לעטוף ספרים….