אמא, כמה זמן יהיה הטקס?

אני: לא יודעת. שימי חולצה לבנה . מבטיחה לך כשתרצי נחזור הביתה.

אמא, מקריאים את כל שמות הנופלים??? אוף זה לא יגמר..

אני: לא ממי רק את אלה שנפלו ברמה"ש.

היא: אה.. טוב. כבר נבהלתי.

 

אמא, זה לא פייר שילדת אותי אחרונה.

אני: למה?

כי אם היית מולידה אותי ראשונה הייתי זוכה להכיר את סבא.

ולסבא הייתה משאית מלאה ממתקים.

את יודעת כמה אני אוהבת ממתקים נכון?

אוף. איזה באסה איתך….

 

אמא, היום אני לא רוצה ללכת לבית ספר.

אני: למה?

כי המורה נתנה לי עונש בגלל שפטפטטתי.

איזה עונש?

לשבת  בצד בשיעור ספורט. וזה נראה לך???

איך אפשר לשבת כשכולם משחקים? אז תדברי אתה טוב?

אני: ברור שאדבר. ועוד איך אדבר.

איך היא עוד לא הבינה שילדה כמוך,זקוקה לתנועה כדי ללמוד.

ושפטפוט זה תנועה של הפה כשהראש מנסה להתרכז….

 

אמא תגידי ,כדאי שגם לבעל שלי תהייה הפרעת קשב?

אני: אמ….זה שאלה קשה.

מצד אחד זה טוב כי הוא יבין אותך ומצד שני זה יכול להיות קשה כי….

אבל אמא יש לי כבר כמה דרישות מהבעל

שיהיה יפה וחכם ועשיר

ועכשיו להוסיף  את הפרעת הקשב זה כבר ממש מסבך לי…

אני: ממי שלי תורידי את כל הדרישות

הכי חשוב זה אחד שמקבל ואוהב אותך ככה

כמו שאת.

היא: אה… זה כבר באמת יותר פשוט….

זה לא באמת כל כך פשוט רציתי להגיד לה, אבל שתקתי.

למה לסבך עניינים?

 

מזכירה לעצמי למצוא  בכל פעם  את הדרך לחיות פשוט

או פשוט לחיות – מה שיבוא קודם.

ואחרי שבוע מלא תהפוכות

מאחלת לכם ולי להמשיך ולזכור שהגישה שלנו לחיים

היא מה שהופכת אותם למה שאנחנו רוצים שיהיו.

שבוע טוב חברים.