אז מי הם "הטובים " האלה?
במשך הרבה זמן האמנתי שה"טובים" האלה גדלים במשפחות של "אחרים".
ה"אחרים" האלה שמספרים איך הילד מתמיד בחוג כדוגל כבר שבע שנים.
ו"אחרים" שאצלם הילד בכיתת מחוננים, או לקח על עצמו חוג קוסמות להעשרה עצמית. והוא מנגן גיטרה בלהקה שהקים ואפילו הולך לצופים.
אבל אצלי בזמן הזה, היה ילד שנרשם כל שנה לשני חוגים .ועד היום ניסה הכל: סוסים, גיטרה, צופים, כדורגל ,כדורסל, כדור עף, פסנתר, גלישה וטניס. ( סליחה מותק אם שכחתי משהו…)
ועם השנים הבית התמלא אביזרים שרק תפסו מקום והעלו אבק : כדורים, גיטרות ,גלשנים, חליפות גלישה, אה, ושולחן אחד של פינג פונג.
אבל הילד לא כמו אצל "האחרים" לא התמיד בשום דבר.
וכשהגיע הילד לתיכון, שאלה אותו המורה: "תגיד מה אתה אוהב לעשות? במה אתה טוב?" והילד ( שכבר הפך לנער) הסתכל עלי ועליה ואמר. "נראה לי שבשום דבר".
ועוד הוסיף : "אמא, נראה לי שאני לא יודע במה אני טוב כי באף חוג לא ממש התמדתי. "
חוץ מחוג אחד, שהייתי ממש קטן. את זוכרת? שנתנו לי לבנות מטוסים מנייר. "
ואז נזכרנו שנינו איך הפליא אותי בסבלנות האדירה שגילה בחוג. וזה המקום היחידי ששמעתי שהוא "דווקא די מרוכז". ו"מבין מהר " ו"יש לו ידיים טובות".
אבל בסוף הוא עזב כי השתעמם לבנות , וחלם שיום אחד הוא יטיס מטוס בעצמו.
שנים הוא חיפש משהו שהוא אוהב, ואנחנו רצינו כמו אצל ה"אחרים" שמשהו יעשה לו טוב.
שיגלה את הכישרון שטמון בו, שיאמין בעצמו שהוא יכול, ושנוכל להסתכל עליו כמו ה"אחרים" עם ניצוץ בעיניים ולאמר לו- "אתה טוב! אתה מוכשר! מאמינים בך ! מוכנים אפילו להסיע אותך רק תבחר.
והנה השנה, הנער שלנו מצא. את הדבר שעושה אותו הכי מאושר. והוא למד להטיס מטוס, ונרשם למנחת שבו יכול להטיס לבד. והוא מתמיד, ומתעניין ושואף להגיע הכי רחוק שאפשר. והוא מכין לו את הציוד בלילה קודם,ומגיע ועובד בדייקנות למלא דלק, לבדוק חיבורים ולהקשיב לעצות שנותנים לו אחרים.
אמנם אצלנו זה לקח יותר זמן… אבל תמיד ידעתי ( גם ברגעים שממש היה קשה להאמין בזה) שבסוף הוא יגלה מהו הדבר הזה שבשבילו הוא מוכן לזנק מהמיטה בכל שעה….
מאחלת לכולנו להמשיך ולהאמין , גם אם לפעמים נדמה שאנחנו לא ה"אחרים".