השבוע, הודיע הבת שלי הודעה דרמטית: "אמא, אני צריכה להגיש עד סוף שבוע הבא יומן קריאה. ויש גם עבודה במורשת ולהכין עבודת שורשים."
הרגשתי איך הלחץ מתחיל לעלות בחזה, גייסתי את המפיקה שהייתי רוצה להיות ועניתי:
"נוע'לה, כדי שתצליחי לעשות את כל זה את צריכה לתכנן. תכיני לך טבלה מה את עושה כל יום. אחרת, לא נצא מזה". אמרתי, והבנתי שאנחנו בצרות.
השבוע אמרה לי חברה- "אולי תרשמי את הילדה למחנה בקיץ? אבל את חייבת עד הערב. כי יש הרשמה מוקדמת וכך תחסכי 1000 ₪. "
ואני עניתי- "כן. אשאל את הילדה. תשלחי לי את הלינק… (בטוחה שהיא תשלח . אבל אני לא בטוח אפתח.)
השבוע הודיע לי בעלי- "אולי נתכנן חופשה לפורים? תגידי אולי סקי? לחמישה ימים? מה את אומרת?"
ואני, כל פעם מופתעת מחדש שהוא עוד מנסה לתכנן את החופשה הבאה.
כי בכל שנות הנישואין שלנו לא הצלחנו. לא הצלחנו לקבוע שום דבר מראש, לא הצלחנו לקבל החלטה בזמן, לא היינו מאלה שנרשמים בהרשמה מוקדמת וחוסכים כסף. לא תפסנו אף דיל, לא השתמשנו בשום נקודות ולא קנינו בשום מבצע. גם כשקיבלנו מאל-על מתנה 200 דולר, איבדנו את השובר…
וכן. אני מקנאה. אני מקנאה באלה שיודעים לתכנן.
באלה שמזמינים חופשה בחורף, לקיץ הבא.
באלה שיודעים מתי הם יצאו להצגה או באיזה יום הם מוזמנים לחתונה. ( ולא יגלו את זה שבוע אחרי החופה).
באלה שמצליחים להכין הכל מראש לעבודה, ואין שום לחץ של הרגע האחרון.
באלה שיודעים מה לקנות ומה לבשל וכל השבוע מתוכנן להם .והקוסקוס או המרק תמיד יוצאים להם אותו הדבר.
באלה שמצליחים להפיק ימי הולדת וארוחות משפחתיות בלי להעליב ולשכוח אף אחד.
באלה שחיים עם שיגרה וסדר. שהבן זוג שלהם יודע מה הלו"ז השבועי שלו. ולא מופתע במסיבת סיום כיתה של הילד , שמצלצלים מ"הבימה" כי כולם מחכים והוא לא בא….
והכי מבאס. שגם אם הצלחתי לתכנן משהו קטן. ונעזרתי בהרבה טקטיקות ואנשים טובים בדרך. אצלי בסוף משהו קורה.
בסוף הגעתי לחתונה של עצמי, בלי החזייה המרופדת שקניתי עם אמא שלי בחנות מיוחדת בדרום ת"א. והתחתנתי עם סתם חזייה. וזו המרופדת שעלתה אז הון, יושבת עדיין במגירה.
מאחלת לכולנו, שבוע שבו נצליח לתכנן יותר. לפעמים זה עושה "שקט".
ונזכור, שגם תכנון טוב, יכול לפעמים להשתבש….. שבוע טוב חברים.