לקרוא ספר  עם הפרעת קשב זו משימה מורכבת.

בטח למי שלא קרא ספר אף פעם  ובכיתה ד' צריך להתמודד עם ספר של 200 עמודים במסגרת מה שהמערכת קוראת: "מצעד הספרים".

כשהערך של "פיתוח מסוגלות עצמית" עמד לי מול העיניים, יכולתי להסתער עם הילדה שלי  על המשימה, מבלי לבכות על מר גורלי. ככה זה, שיש ערך ואתה יודע בשביל מה אתה עושה משהו, קל לך יותר.

אבל איך אפשר לעזור לה לעשות את זה כשרק המילה"ספר" גורמת לה ללחץ ולחלוחית בעיניים? 

 כשעשיתי את זה עם הילדה שלי ציירתי לה מסלול שנקרא: "להצליח לקרוא ספר."

מסלול בדיוק כמו במשחק קופסא   בו יש  משבצות בהם ניתן ללכת עד שמגיעים ליעד.

שאלתי אותה מה מפריע לה להתקדם במסלול והנה מה שגילינו: 

  1. מחשבות מייאשות- זה לא יגמר אף פעם, אני לא קוראת טוב, זה יקח לי שנים…..
  2. מוסחות- היא מתחילה לקרוא וחושבת על משהו אחר.
  3. דחיינות- כל יום היא רוצה להתחיל אבל אומרת: אח"כ, עוד מעט, יש לי מלא זמן.
  4. קושי בתכנון- כמה לקרוא כל יום? ספר שלם לקרוא זה נראה מאוד ארוך איך מחלקים אותו לימים כדי להגיע לסוף.

עכשיו, ששתינו יחד עומדות מול המסלול וברור לשתינו מה מפריע לה להתקדם, התחלנו לחשוב יחד  מה יכול לעזור לה.

ההבנה הזאת , שהיא  אומרת שהיא לא רוצה לקרוא לא כי היא מתנגדת-  כי חסר לה הכישורים לעשות את זה – היא מפתח ראשון. 

אותם כישורים ניהוליים שילדים עם הפרעת קשב מתקשים בהם כמו : לתכנן, לעמוד בלוח זמנים, לנהל את הזמן, לווסת את הרגש כשהוא בהצפה.

וכמובן- להרבה  מהילדים עם הפרעת קשב יש קושי במקצועות רבי מלל. ( לחצי מהם יש גם לקות כמו דיסלקציה)  אז תחשבו מה זה לבקש מהם לקרוא ספר להנאתם .

זה כמו שהיו מבקשים מכם לעשות את הדבר שהכי קשה לכם- להנאתכם או בזמנכם הפנוי. 

נגיד: להרכיב שולחן מאיקאה/ לרוץ מרתון ועוד….. 

מפתח שני- אחרי שנתנו לדברים שמפריעים שם יכולנו להמציא דרכים לעקוף את הקושי ולהתמודד. 

מצאנו את המפתח לדחיינות- לנעוץ ביומן זמן ושעה של קריאה כל יום. והגדרנו מה יהיה ריאלי מבחינתה.

מפתח שני- חלוקה לצעדים קטנטנים. כל יום חצי עמוד. משהו שהיא הגדירה כלא מייאש. 

 מפתח שלישי- מדליות  העידוד העצמי. בכל פעם שהיא סיימה לקרוא, תרגלנו עצירה ועידוד עצמי. עידוד מפריש דופאמין מה שמגביר את המוטיבציה והריכוז. העידוד התייחס למה כבר קרה, מה היא כבר הצליחה . 

"כל הכבוד קראתי עמוד. מחר אני מאמינה שאצליח לקרוא עוד אחד." 

מפתח רביעי-  פנס שמאיר רק על מה שצריך לעשות- שזה לקרוא ומחשיך את כל המסיחים מסביב ( מרחיק טלפונים, מחשב, טלוויזיה)

מפתח חמישי- גיר שמסמן  במסלול כמה התקדמנו . ילדים עם הפרעת קשב צריכים לראות את זה בעיניים. 

 מפתח שישי- בטרייה ענקית שאפשר להיצמד אליה ולהטעין את עצמינו באנרגיות טובות כל פעם שהקשב ברח. ( לעשות הפסקות כמה שצריך, לעשים טיימר מראש לזמן שהילד מגדיר כזמן קשב ולעצור כשהזמן נגמר)

ולמה אני מדברת בלשון רבים?

כי הילדה שלי, בדומה לילדים רבים עם קושי בקשב זקוקה עדיין לעזרה שלי.

שאשב לידה , שאעזור לה לתכנן, שאזכיר לה להתמקד במה כן היא מצליחה  "התקדמתי מגיע לי להיות גאה בעצמי. " ( במקום: "אוף ,נשארו לי עוד 162 עמודים…)

למשימה הזו גייסתי  את הספר  שנראה לי הכי מתאים: "פוליאנה."

כי פוליאנה, היא דוגמא לילדה שיכולה למצוא בכל דבר שקשה – משהו טוב לשמוח בו.

ופוליאנה עברה אתנו את המסע לפיתוח מסוגלות עצמית ולימדה אותנו כוחו של חיוך  ומילה טובה, ומחשבה מעודדת, ואיך מוצאים טוב  גם בסיטואציה מאכזבת  קשה ועצובה .

כשהסתיימה הקריאה, הבנתי שעלינו לפתוח מסלול חדש

כי ב"מצעד הספרים" צריך  לא רק לקרוא אלא גם להגיש עבודה בעקבות הספר.

ופה, אחרי כל המאמץ התגנב לו הייאוש והבת שלי התחילה לבכות שהיא לא יכולה לעשות ספר כזה עם מאתיים דמויות.( טוב מה חשבתם, שמסוגלות עצמית נבנית בפעם אחת?)

ואז עלה לי רעיון והצעתי למורה שלה שאבוא אתה לעשות פעילות לכל הכיתה.

והיא מיד הסכימה כי גייסתי את הערך לטובת העניין.

והקטנה שלי הקריאה לכולם את תקציר הספר, וגם את  ספר קצר על "אלכסנדר והיום הנורא"

שהוא בדיוק ההפך מפוליאנה. הכל קורה לו   והוא תמיד מוצא סיבות להתלונן ולהרגיש רע.( ספר משעשע ומומלץ)

והיא חילקה את הכיתה לשתי קבוצות. קבוצת פוליאנה וקבוצת אלכסנדר.

ונתנה להם סיטואציה וכל קבוצה הייתה צריכה לכתוב שלושה דברים שמתאימים לכל אחת מהדמויות 

כשיוצא פתק פוליאנה-  הם צריכים למצוא את הטוב בסיטואציה שקיבלו 

 ופתק אלכסנדר – למצוא מה לא טוב בסיטואציה. 

מצעד הספרים הסתיים.

פוליאנה הייתה אומרת שהדבר הכי טוב שקרה פה

זה שמצאנו שתינו דרך לתקשר ולעקוף את הקושי.

וגם  תזכורת לכך שאמונה ומסוגלות עצמית מתפתחים  לאט ובשלבים.

תכלס אפשר גם : ( גם למתבגרים) 

 1.להעזר  בתוכנות הקראה ( חפשו באתר של בטי שרייבר)

2.אפליקציה "עברית" מקריאה ספרים , אפשר להחזיק ספר ולשמוע בו זמנית

ל3.חפש נושא שמאוד מאוד מעניין אותם.

4.לשאול אותם על סגנון שהם אוהבים: עצוב, מתח, הומור

5.ספרים עם קומיקס לקטנים ( אפשר גם לגדולים רק לא למצעד הספרים בבית ספר)

6.מי שטיפול תרופתי יעיל עבורו- זה שווה לקחת כדי לחוות הצלחה.

7.לקרוא קצת…לדלג…לקחת ספר שיש אותו גם בסרט.( הייאוש ככה נעשה יותר נוח)

8.דוגמא אישית- תקראו לידם , תספרו להם מה זה בשבילכם קריאה.

9. אל תטיפו ואל  תשוו אותם לאחרים – כי זה הכי מייאש. 

10. תחשבו מה עוזר לכם לקרוא? ומה עזר לכם כשהייתם קטנים? אולי תגלו ככה משהו שיכול להיות יעיל עבורם.

יאללה, הולכת לחפש איפה שמתי את הספר שלי.