שונאת שמעירים לי

כמה הערות ילדים עם adhd מקבלים ביום?

( התשובה מסתתרת בטקסט)

״את יכולה בבקשה לא לגעת?״כל אלה שמנצלים את ימי הקורונה כדי להוציא את כל הלא נחמדות שהייתה שם עוד קודם ועכשיו היא תופסת תאוצה.

ואיך שאני שומעת אותם מעירים עולה לי מפלס העצבים ואני נהיית קיפוד מפלצת

אני חושבת על הילדים שלי ועל ההערות שהייתי מעירה להם ( ואולי עדיין)

אל תיגע עם הידיים

אל תשב שם

תוריד את הרגליים

תנקה את הצלחת

והערות שמתחפשות לשאלות בנוסח -למה צריך להגיד לך כל דבר פעמיים?למה לא הורדת את הכלב?למה שברת את השלט?

אתם יודעים שאנשים עם הפרעת קשב סופגים פי שתיים וחצי יותר הערות מכל אדם ממוצא?

לא פלא שהם כבר לא שומעים אותנו או שהם תוקפים אותנו בשנייה הראשונה שאנחנו פותחים את הפה.

אז אולי במקום להעיר נוכל ללמוד להאיר?

שזה אומר – להאיר על הצורך (שלי או שלהם) במקום להעיר על מה שהם עושים.

לדוגמא- ״במקום תפסיק להתנדנד״-אני רואה שבא לך לזוז קצת, אולי תרוץ לסופר להביא את החלב ששכחתי לקנות…?

״או במקום ״תפסיקי לפורר את החלה״ לתת לה ביד סכין ולשאול אותה- בא לך לחתוך סלט? הצורך זה לעשות משהו עם הידיים- בוא ניתן להם משהו כתחליף או נשאל אותם מה הם חושבים יעזור להם גם להזיז את הגוף וגם שזה יהיה בצורה מותאמת לסביבה.

וזה תקף גם לגבינו.

במקום להעיר לאחרים מה הם לא עושים טוב, נוכל להאיר על הצורך שלנו.

אני זקוקה לזה שכל הכלים יהיו מסודרים בארונות.

זה הצורך שלי. לא של אף אחד אחר. אז איך אוכל לספק אותו????אני זקוקה לחצי יום חופש- מה אני יכולה לעשות כדי שזה יקרה?מבינים את הפואנטה?

להאיר על הצורך במקום להעיר על האישיות שלנו.

להגיד את הרצון האמיתי שלנו- במקום להתלונן על העולם.

מוכנים להצטרף לאתגר שבוע מואר? שזה אומר שנחפש עם פנס את הצורך, נאיר עליו ונברר איך אפשר לתת לו מענה ככה בלי להעיר כלום ושום דבר עליי או על האחר.

מי אמיץ פה שיגיד אני.