האמצעית :
- "יש לי רעיון".
- " בואי לקניון נחפש אביזרים".
- כן עם חברה, לא עם חברה. עם חברה אבל רק אחת….
- המשיך ב- – "אני שונאת את מה שמצאתי. לא אוהבת את מה שגזרתי. יצא לי מעפן".
- ואז – בכי, צרחות שהכל בגללי. ו"מחר מתחפשים. תמצאי לי משהו."
- נגמר ב- אני:" מצאתי משהו של חברה. רוצה???" "כן אמא. זה מקסים. תודה."
הקטנה:
- "אין לי רעיון"
- המשיך ב- "לא אוהבת את מה שאת מציעה לי. אין כלום באתרים האלה."
- ואז- בכי, צרחות. "אי אפשר איתך. "
- התפתח ל- "בואי לקניון נחפש משהו."
- ואז- לחישה באוזן לגדולה. "כשאני אומרת מצאתי, זה מדהים. תגידי בקול רם – וואו. רעיון גאוני."
- נגמר ב- "אמא זה באמת יפה. תודה. נשאר רק לקנות: אוזנים, זנב, לק, איפורים. אה..ועוד תחפושת לגאז.
הגדול:
- טוב יאללה. תביאי את הסרבל של אבא. אהיה טייס.
ואני?
- באסה שאני לא כמו המעצבנות האלה שמזמינות הכל מראש מחו"ל. ( כן מירי דיווינס..)
- מחפשת כל יום את הטבלה ששלחו מבית ספר , כדי לדעת למה צריך להתחפש.
- לא מצליחה להבין למה פורים צריך להיות שבוע שלם ולמה אין רחמיים על אנשים כמונו שנוטים להסתבך.
- מכינה מראש משלוחי מנות. (כמובן בלי הפתק עם ההוראות המדויקות. ) אבל מבסוטה מעצמי.
- יאללה. כולם מאורגנים. אפשר לנשום לרווחה- לשתות להתחפש לצאת למסיבה.
- "מה? גם מחר מתחפשים? לגאז? נכון ממי לא תפרתי לך את הסוכריות. בבוקר. אקום מוקדם. מבטיחה……"
מאחלת לכם ולי , להסתבך קצת פחות בארגונים ולהצליח להנות בחג הזה – פורים.
