היא נכנסה מולי לחנות טבע, כשאני עם ערמות קינואה  ושיבולת שועל על הידיים.

חיבקה את התיק שלה,  חייכה חיוך גדול ואמרה לי שלום  . שזה שאומר: אני מתלהבת לפגוש אותך אבל לא ברור לי האם גם את.

ואני, התלהבתי בשנייה הראשונה אבל באותו רגע גם נזכרתי שהיה לנו עבר. לא כזה מפואר. מן קשר  שנוצר דרך הבעלים. אבל אף פעם לא היינו באמת חברות. והשנייה הזו של "לא באמת" קפצה לי לראש וחיבקתי חזק את הקינואה במקום אותה. ורק חייכנו והנהנו ושאלנו: הכל בסדר??!!

אני  בים רצה . והוא חולף על פני עם הראש לכיוון החול.   למדנו יחד ומההתרגשות שמזמן לא נפגשנו צעקתי לו: "הי". והוא מסובב את הראש וחוזר לכיוון שלי.  "גלית", אני אומרת לו בהתלהבות. זה לקח לו זמן לזהות אותי , אבל  בשנייה שהוא  הבין מי זו  המתלהבת מולו הוא חייך חיוך גדול  והושיט את הידיים קדימה לחבק אותי.  ככה בלי היסוס . בטוח בעצמו וביכולות החיבוקיות שלו. התחבקנו שנייה. דיברנו עוד שתי שניות והמשכנו.

והביטחון שלו גרם לי לראות את ההתלבטות שלי. אני לא כמוהו בטוחה ומתחבקת.  אני  גם לא מאלו שנמנעים ומיד מושיטים יד ללחיצה.  אני מהמתלבטים.  אלה שלא ברור להם באותה שנייה מה צריך לעשות .  או אולי אלה שיש להם יותר מידי מחשבות בראש או דברים שהם רגישים אליהם.

כמו למשל: ריח בושם. זה לא החיבוק זה בושם  מתוק שעושה לי בחילה. אז אני לוקחת צעד אחורה ( מהמתבשמים המתוקים) ומביעה אהבה בחיוך נלהב.

וזיעה? יש כאלה שעבורם זו לא מחיצה. הריצה משחררת אנדורפינים והם אוהבים את כל מי שבא מולם ומוכנים להתחבק עם מזיעים כמוני שמתביישים  לערבב זיעה בזיעה.

ומה עם אלה  שזה לא מתאים  שאחבק ( בכל זאת יחסי מטופל מטפלת)? אבל הם קטנים כאלה וחמודים וקשה לי כל כך להתאפק.

ואלה שלא ברור לי האם זה מותר או מתאים. הרופא שלי שפגשתי ברחוב, הבוס  שהוא כמו קולגה,

המחנכת של הילד ….אוף. כמה התלבטיות.

יש מקומות בהם כבר למדתי. שם אין התלבטות. משפחה חברים קרובים, פגישות עם אנשים על בסיס קבוע. שם זה נהיה קל. אני מתמסרת. לפעמים אפילו מזמינה מהילדים "חיבוק הטענה". עומדים ומתחבקים בלי מילים. חצי דקה לב ללב. הבטרייה נטענת.  וכשנפרדים מרגישים באנרגייה חדשה.

אז כן. הייתי רוצה שזה יהיה לי יותר קל וטבעי. אבל מכל מי שמחבק אותי חזק אני לומדת.

רוצה לאחל לעצמי את האומץ לחבק יותר. בלי היסוס ובלי מחשבה. מקסימום טעיתי, ויחשבו עלי שעשיתי משהו "לא מתאים". אז מה???

ולכם אני אומרת, שאם תראו אותי מהססת אל תתביישו להושיט לי ידיים אם בא לכם. חיבוק מכם נותן לי הטענה חשובה.

מחבקת אתכם חברים לשבוע טוב. ( ושלא תחשבו שלא התלבטתי על השורה הזו…)

 

דילוג לתוכן