במשך שבוע שלם מזמזמת את מילות השיר: "ואני ראיתי ברוש…"

למה?

כי פתחתי את ה- notes שלי באיפון, והיה רשום שם המשפט הזה.

מתי כתבתי אותו? למה כתבתי את זה? האם רציתי להגיד לעצמי משהו? אולי שמעתי ברדיו ואהבתי?

אין לי שמץ של מושג.

המשפט היה רשום שם- עומד כמו ברוש איתן.

ואיתו רשומים עוד פתקים רבים.

מסתבר שגם הnotes  שלי נראים בהפרעה.

אני רושמת מצרכים ומתכון אבל בלי הכותרת.

יש לי מספרים ואין לי מושג של מה הם.

יש לי כתובות בלי העיר. ושמות מוזרים שלא ברור לי מהם. אולי סרטים או ספרים שרציתי לראות?

וסיפורים ומשפטים. מהרצאות או אולי שבבי חלומות?

אז מי שתמיד ממליץ לי לעשות רשימות ולכתוב הכל, תדעו שאני עושה. .אבל הפתקים שלי הם יותר כמו כתב חידה מאשר מפה מסודרת.

ואסיים  עם כמה דוגמאות, אולי אם אחבר אותם יחדיו אצליח להבין משהו חדש על עצמי:

נעשה משהו בלתי  נשכח של שמחה. אחזו בילדכם.חצי פיתה וגבינה- 100 קלוריות.

מגבונים ואל תוש. מה נותן לכם כוחות במצבים כאלה? בליאנסגה, פרדה. נערה מהדואר.

הרמה האגוצנטרית, הרמה הקונבנציונלית.. מעבר ליער. לקנות דברים למשלוח מנות. צילה. יש משהו עם מזג האוויר. הוא עדין לא החליט איפה ומה הוא רוצה להיות. געגוע מוביל אותי לחוסר אונים. איציק סבג. הורים ללא סוף. הרבסט 9.  מסילת ישרים.

מאחלת לכם ולי, לכתוב כדי לזכור אבל לא לסמוך על זה יותר מידי. סה"כ רוב חיינו הם חידה אז לא פלא שככה נראים הפתקים שלנו.

שבת שלום,  חברים אהובים.

 

דילוג לתוכן