את מאד יצירתית את יודעת?!

את גמישה במחשבה שלך. רואה דברים אחרת.

גם בעלך כזה. איזה כיף לכם.

בטח את כל היום צוחקת בבית.

יצירתיות היא תכונה שאנשים אוהבים לאהוב. יותר נכון, להעריץ.

ואני, עם כל "היצירתיות"  שלי רוצה להגיד: אם יוצאים , מגיעים אמנם למקומות נפלאים. אבל לפעמים גם הולכים לאיבוד. וכמה תסכול יש שם.

מחשבה ועוד מחשבה יוצרים אלפי מחשבות. האם  תהיה לי מחשבה אחת ברורה שתכוון אותי?

גומיה ועוד גומיה( כן, המשחק החדש), יוצרים מאות רעיונות .האם יוצאים  מהם צמידים בסוף?

רעיונות מבריקים שנזרקים לחלל הבית. האם יצליחו להיאסף לכתיבת מונולוג חדש להצגה?

בדים, חוטים, כפתורים ואבני חן שנאספו במשך חודשים, פלוס מכונת תפירה קטנה, פלוס ציור מדהים. האם יוכלו להפוך לשמלה?

אז זהו שלא תמיד. ובטח לא למי שיש הפרעת קשב.

כי בתוך הפרעת הקשב, יש  את החלק המבולבל, זה הספונטני, המעז, זה שיוצא ולא בטוח שיודע איך לחזור. זה שמנסה, זה שטועה, זה ששופך, זה שלא הולך בתלם. וזה לא בהכרח החלק שהופך אותך ליצירתי.

כי להיות יצירתי משמע גם: לאסוף רעיונות, לקשור קצוות חוטים ולהצליח להוציא מכל זה – יצירה.

ויצירה צריכה דרך, והתחלה, וכיוון, וכלים מעשיים, והתמדה ואיסוף, וויתור. ובעיקר משהו מוגמר שאפשר להתבונן עליו ולהגיד: הלכתי לאיבוד, אבל לא איבדתי את עצמי.

כי: "יצירתיות בלי משמעת היא כמו ציפור בלי רגליים"- ( מתוך הספר: ארגז הכלים הצהוב/ ורד מוסנזון).

אז כן.  אני יצירתית. אבל לפעמים מרגישה אבודה. וכן, הפרעת הקשב שלי עוזרת לי לגלות דברים חדשים ולהגיע למקומות נפלאים. אבל  בלי הכלים שרכשתי בדרך לא הייתי מצליחה אפילו לכתוב לכם את הפוסט הזה. בהתמדה!!!

מאחלת לכם ולי למצוא את הדרכים להשתמש ביצירתיות שיש בכולנו. ואם בא לכם, תפנקו את עצמכם בספר הנפלא הזה של ורד מוסנזון.

דילוג לתוכן