למה אני משמינה? שאלתי את הדיאטנית.

את יודעת ? היא ענתה לי . כשאת אוכלת את לא חושבת.

את כאילו מתנתקת מ"חללית האם" שלך ושטה לך בחללית משלך.

ואז את "מתעוררת" ומגלה שאכלת הרבה. הרבה יותר ממה שאת צריכה. ובכלל לא היית רעבה.

הבנת?

אה. כן. מה אמרת? נו חלמתי לרגע. אמרת משהו על ספינת חלל?

אתם מכירים את זה שאתם מגיעים למקום מסוים ואין לכם מושג איך הגעתם לשם?

אז זו התחושה.

ניתוק.

ניתוק בחשיבה, ניתוק בתחושה, ניתוק מהרגש.

אני לומדת להכיר אותך ניתוק קטן שלי . כי כשאתה מגיע אני לא יודעת שאני מנותקת. רק כשאני חוזרת אני מגלה…

שאכלתי בלי להיות רעבה. הרבה ובלי שליטה.

שהעליבו אותי  ואני לא עניתי בכלל, ונשאר לי בלב כל מה שאני מרגישה.

שחלמתי חלום סיוט , כי התממשה בו מחשבה שלא רציתי בכלל לחשוב אותה.

שבזמן השיוט הקטן, לא באמת אמרתי מה אני צריכה או רוצה.

אני לומדת להכיר את מה שגורם לחללית שלי לנתק מגע עם חללית האם. ואני מנסה ליצור תקשורת חדשה.

כזו שיודעת לתקשר את הצורך שלה.  ובייחוד, להצליח להגיד גם את המילים: אני כועסת כל כך.

כן, לפעמים אני כועסת והפחד מעימות גורם לי  לנתק מגע.

"חללית האם" ,  "חללית האם"  שומעת?

שומעת עבור. איפה נעלמת?

יצאתי לסיבוב. קשה לי . לפעמים קשה כל כך.

אבל עוד מעט אחזור. אפשר בינתיים שיר נחמד?!

מאחלת לי ולכם  להיות במגע עם המחשבות והרגשות שלנו. להתעמת עם העולם כשצריך  והעיקר,לא לפחד כלל..

הנה, מצאתי לי את השיר….

שבוע טוב חברים.

דילוג לתוכן