12 שאלות שרק אמהות עם הפרעת קשב שואלות בסוף שנה
1.המסיבה היום בשעה תשע או תשע וחצי? 2.מי ראה את העוגה? שמתי אותה פה אתמול. 3.למה לא אמרת לי אתמול שצריך חולצה לבנה? 4.רוצה חולצה ממני? כמה זמן הטקס? 6.למי…
1.המסיבה היום בשעה תשע או תשע וחצי? 2.מי ראה את העוגה? שמתי אותה פה אתמול. 3.למה לא אמרת לי אתמול שצריך חולצה לבנה? 4.רוצה חולצה ממני? כמה זמן הטקס? 6.למי…
אני זוכרת אוהלים באמצע שום מקום. ואת עצמי יושבת ובוכה, רוקמת את התג של הנח"ל. אני זוכרת נודניק אחד שביקש שארקום גם לו. אני זוכרת עכברים מטיילים על האוהל בלילה…
רק אמא של קארין יודעת אם אמרו לבוא עם חצאית לטקס או עם טייץ. ורק אמא של ליה יודעת לעשות את הקוקו הכי יפה, שלך תמיד מלא בגבעות ושוונצים. ורק…
תגידי, אני שואלת אותה. איך זה שאת תמיד מאחרת לריצה? לא יודעת היא עונה . אני דווקא עם שעון. אני מסתכלת עליו כל הזמן. ואז בטוחה שיש לי עוד הרבה…
חודש לפני החג ויש דממת אלחוט. כולם אצלנו מחכים. מי יצלצל ויזמין אליו? גם אני שקטה. פסח היה אצלי. שזה אומר ,אל תמהרי להתנדב לארח. בעלי מתחיל לרמוז לי שאולי…
אני לא קשובה לסימנים- כמו נורה אדומה של הדלק. וחבל... סימנים כאלה יכולים להציל לי את היום. שרק אני שומעת את תקתוק מחוגי השעון בכיסא של הפסיכולוגית. ורק לי יש…
כשהבכור שלי נולד, החוג הראשון אליו נרשמתי היה מסאז׳ לאמהות ולתינוקות. זה היה במתנ"ס, קטן ואינטימי. ביחד, על שטיח- הפשטנו, מרחנו, הבטנו, נישקנו והנקנו. בפגישה השנייה נכנסה מנהלת החוג ושאלה…
השבוע נכנסתי לחנות לקנות שלוש מתנות . בדרך לקופה המוכרת המליצה לי לקחת עוד משהו, בכל זאת יש מבצע. אחד והשני בחצי מחיר. נחמד אמרתי. והיא הוסיפה: מה לא ראית…
הלו, גלית? כן, אני עונה בהפתעה.
זו המורה של הבן שלך. מה קורה?
לא קורה. הכל טוב. חמוד הנער שלי אה…
לא. היא אומרת. רציתי לזמן אותך לפגישה.
פגישה? אופס… עוד פעם נרדמתי בשמירה?
ישנת היטב, הן אומרות לי- המורה היועצת ורכזת השכבה.
ולך אסור לישון. הנער לא ממש איתנו. המשך…
במשך שבוע שלם מזמזמת את מילות השיר: "ואני ראיתי ברוש…"
למה?
כי פתחתי את ה- notes שלי באיפון, והיה רשום שם המשפט הזה.
מתי כתבתי אותו? למה כתבתי את זה? האם רציתי להגיד לעצמי משהו? אולי שמעתי ברדיו ואהבתי?
אין לי שמץ של מושג.
המשפט היה רשום שם- עומד כמו ברוש איתן.
ואיתו רשומים עוד פתקים רבים.
מסתבר שגם הnotes שלי נראים בהפרעה. המשך…
אני רוצה לספר לכם על הטיול השנתי שהבת שלי יצאה אליו.על הדיונים, החרדות, המחשבות של לפני, ותחושות ההישג של אחרי.
על זה שהיא כל כך דומה לי שהייתי בגילה. ואני מנסה ללמד אותה מה שלמדתי עם הזמן: לא לוותר ולהיכנע לקושי. למצוא דברים טובים ולהגיד אותם.
אני רוצה לספר לכם על זה שאבא שלי נפטר ביום הזיכרון לחללי צהל- והוא היה שריונר גאה.
על הקפה הראשון שלימד אותי לשתות במילואים שלו, ועל זה שעברו כבר עשר שנים מאז שחיבקתי אותו.
אני רוצה לספר לכם על הקעקוע הראשון שעשיתי השבוע. על המחשבות, ההתלבטויות, התגובות של הילדים והבעל…ועל המשמעות של מה שכתבתי בתוך הלב על היד שלי.
אני רוצה לספר לכם על הלחמניות שנסעתי השבוע להביא ועל זה שחזרתי בלעדיהן הביתה. על הפרצוף של הילדים שחיכו לי בבית ועל החיוך שלהם שאומר- אמא…זו בדיוק ההפרעה. המשך…
למה אני משמינה? שאלתי את הדיאטנית.
את יודעת ? היא ענתה לי . כשאת אוכלת את לא חושבת.
את כאילו מתנתקת מ"חללית האם" שלך ושטה לך בחללית משלך.
ואז את "מתעוררת" ומגלה שאכלת הרבה. הרבה יותר ממה שאת צריכה. ובכלל לא היית רעבה.
הבנת?
אה. כן. מה אמרת? נו חלמתי לרגע. אמרת משהו על ספינת חלל?
אתם מכירים את זה שאתם מגיעים למקום מסוים ואין לכם מושג איך הגעתם לשם?
אז זו התחושה.
ניתוק. המשך…