אני לא קשובה לסימנים- כמו נורה אדומה של הדלק. וחבל… סימנים כאלה יכולים להציל לי את היום. שרק אני שומעת את תקתוק מחוגי השעון בכיסא של הפסיכולוגית. ורק לי יש רצון לעלות על כיסא ולהוציא את הבטריות משם. שרק אני מנסה לזכור מי זה שפגשתי או דיברתי איתו, ולפי הדיבור מכיר אותי ממש טוב. שכל […]
אמא, אני הולכת לכתוב לשר החינוך. אמרה לי האמצעית. זה לא פייר שבחופש הגדול אי אפשר לצאת לשום מקום. לקחו לנו את החופש ומגיע לנו את הימים חזרה. "ולמה זורקים עלינו טילים? הם בטח מקנאים בנו שיש לנו מדינה כזו יפה." שואלת ועונה הקטנה. ותגידי, "יס פלנאנט" זה צפונית לפה, או דרומית. כי דרום זה […]
זה היה שבוע עמוס אירועים. וכשיש אירועים יש אצלנו נוהל ברכות. יותר נכון, אין נוהל. אלא רק קיטורים בלגן ולחץ. בעלי תמיד מתלונן שאין בבית ניירות, אני תמיד מחפשת את העט ובסוף מגיעים באיחור לחופה/ בת מצווה/ בריתה לוקחים משם מעטפה וכותבים: "כל שתבקשו לו יהי." אבל נוהל ימי הולדת, מסיבות משפחתיות ופרידות הוא נוהל […]
יש משחק שאני משחקת עם קבוצת מטופלים. יושבים במעגל, כל אחד בוחר לעשות תנועה. משהו שהוא מרגיש באותו הרגע. זה יכול לבוא מהצורך של הגוף, או לבטא רגש או מחשבה שאני חושב. אפשר להוסיף לתנועה גם קול. מי שבחר תנועה מבקש מהקבוצה להגדיל או להקטין את התנועה שלו. והקבוצה בהתאם לבקשה עושה את התנועה שנבחרה […]
הלו, גלית? כן, אני עונה בהפתעה. זו המורה של הבן שלך. מה קורה? לא קורה. הכל טוב. חמוד הנער שלי אה… לא. היא אומרת. רציתי לזמן אותך לפגישה. פגישה? אופס… עוד פעם נרדמתי בשמירה? ישנת היטב, הן אומרות לי- המורה היועצת ורכזת השכבה. ולך אסור לישון. הנער לא ממש איתנו.
את מאד יצירתית את יודעת?! את גמישה במחשבה שלך. רואה דברים אחרת. גם בעלך כזה. איזה כיף לכם. בטח את כל היום צוחקת בבית. יצירתיות היא תכונה שאנשים אוהבים לאהוב. יותר נכון, להעריץ. ואני, עם כל "היצירתיות" שלי רוצה להגיד: אם יוצאים , מגיעים אמנם למקומות נפלאים. אבל לפעמים גם הולכים לאיבוד. וכמה תסכול יש […]
אתמול רצתי חצי מרתון. אני לא ספורטאית מילדות. תמיד הייתי מה שקראו פעם "עגלה". אז נכון שתמיד רקדתי ורצתי "משוחות", וקפצתי לרוחק… ועשיתי כל מה שמתאים לרגליים ארוכות. אבל תמיד הרגשתי שמה שאני עושה ,לא מביא איתו שום תוצאות. כי בבית הספר- אם אתה לא יוצא לתחרויות, או מגיע לכיתת ספורט ומביא מדליות – אתה […]
