תאום ציפיות
שבת בבוקר. קמתי לרוץ כהרגלי בקודש. שקט. ים. חופש. אויר. אחרי חצי שעה, בא לי לשמוע שיר טוב. שמה אוזניות וצועקת את "מעליות " עם דודו טסה. ואז היא מצלצלת.…
שבת בבוקר. קמתי לרוץ כהרגלי בקודש. שקט. ים. חופש. אויר. אחרי חצי שעה, בא לי לשמוע שיר טוב. שמה אוזניות וצועקת את "מעליות " עם דודו טסה. ואז היא מצלצלת.…
השבוע מצאתי את עצמי אומרת בעיקר מילים שיש בהם סימני קריאה. מיציתי! לא יכולה יותר! אני לא מתכוונת להסיע אתכם! טוב נו אולי גם סימני שאלה: לאיזה חוג הבת שלך…
יש משפחות שאצלם זה די ברור איפה , מתי ואיך הם יקדשו ויאכלו בשישי. אצלנו אין סדר, ויש כמות של אילוצים ומתלוננים. ולהצליח לאכול כולם ביחד זו עבודת פאזל מיומנת.…
הוא יושב מולי בטיפול ואומר על עצמו משפטים כמו: "אני הכי גרוע ב..". "אני לא יודע לעשות את..." "עשיתי אבל זה לא בדיוק זה..". ואני שומעת אותו מערער על עצמו…
כששואלים אותי איך היה בחופש, אני מוצאת את עצמי אומרת: מצחיק. ואנשים מסתכלים עלי ואומרים. כן, אבל איך היה? נהנית? איפה הייתם? כי מצחיק זה לא מספיק לתאר חופש. מצחיק…
אני זוכרת את הפעם הזאת שהגננת שלחה אותי לעונש. "לכי תחשבי על מה שעשית". היא אמרה. ואני, ילדה צייתנית הייתי הולכת לפינה ומנסה לחשוב. אבל למרות שהתאמצתי חזק אף מחשבה…
אני עצבנית. הילדים אומרים שאני קופצת מכל דבר. מה קרה לך הם שואלים? ואני מרגישה איך הקפיץ בתוכי נמתח. זה מחלחל פנימה. החוסר שיגרה, החדשות הרעות , העצב שמאיים לבלוע.…
אני לא קשובה לסימנים- כמו נורה אדומה של הדלק. וחבל... סימנים כאלה יכולים להציל לי את היום. שרק אני שומעת את תקתוק מחוגי השעון בכיסא של הפסיכולוגית. ורק לי יש…
אמא, אני הולכת לכתוב לשר החינוך. אמרה לי האמצעית. זה לא פייר שבחופש הגדול אי אפשר לצאת לשום מקום. לקחו לנו את החופש ומגיע לנו את הימים חזרה. "ולמה זורקים…
כשהבכור שלי נולד, החוג הראשון אליו נרשמתי היה מסאז׳ לאמהות ולתינוקות. זה היה במתנ"ס, קטן ואינטימי. ביחד, על שטיח- הפשטנו, מרחנו, הבטנו, נישקנו והנקנו. בפגישה השנייה נכנסה מנהלת החוג ושאלה…
קורה לכם שאתם יושבים בפגישה ומשהו מפריע לכם?
לי זה קרה השבוע. הייתי בהרבה פגישות. אנשים מעלים רעיונות. מתווכחים. חושבים ביחד.
אנשים שבד"כ נעים לי איתם. ואז מאני מגלה שמשהו מפריע לי. אני נהיית חסרת מנוחה.
משהו מעצבן אותי בשיחה. אני מנסה לסבול את זה. אבל כבר לא יכולה.
ואני קמה. יושבת חזרה. מתגרדת קצת. מסתכלת בטלפון. מנסה לשרוד עד סוף הישיבה.
מה כל כך מעצבן אותך, אני מנסה לשאול את החלק הרגוע שבי?
ואז יש לי הארה. אני מבינה מה. המשך…
לפעמים אני חושבת על זה, שאם חס וחלילה תהיה לי שריפה בבית, ואצטרך מהר לקרוא לילדים שיצאו החוצה, היחידה שתברח מהר ואפילו עם מזוודה , תהיה הקטנה שלי. ולמה? כי…