העיקר היצירתיות…האמנם?
את מאד יצירתית את יודעת?! את גמישה במחשבה שלך. רואה דברים אחרת. גם בעלך כזה. איזה כיף לכם. בטח את כל היום צוחקת בבית. יצירתיות היא תכונה שאנשים אוהבים לאהוב.…
את מאד יצירתית את יודעת?! את גמישה במחשבה שלך. רואה דברים אחרת. גם בעלך כזה. איזה כיף לכם. בטח את כל היום צוחקת בבית. יצירתיות היא תכונה שאנשים אוהבים לאהוב.…
"אני חושב" אמר לי חבר, "שכשיש לילד הפרעת קשב לא צריך להגיד לו". בשביל מה זה טוב? נספר כשיגדל... אם נספר עכשיו זה יהיה רק תרוץ להתנהגות שלו." ואני, מצאתי…
להיות משפחה עם הפרעת קשב- זה תמיד להיות בתחושה שמשהו בסביבה לא ממש מתאים לנו ולהפרעה שלנו.
כי מה לעשות. להפרעה כמו להפרעה- מפריעים דברים.
מפריע לה למשל, רעש.
אז כשרצינו להיות כמו כל ה"מגניבים" שהולכים לאכול משהו קל על הבר: "של, ההוא ממסטר שף.
נו זה, שזורק הכול בפיתה… כן, זה שמדבר על העגבניות… ( ככה שעה ניסיתי להסביר לבנות איפה אנחנו יושבות). זה נגמר בבכי ובפרצופים.
הבעל, לא הצליח לסבול את הברמן שצועק את ההזמנות למטבח. הקטנה אמרה שצפוף ויש הרבה רעש, והאמצעית- היא תמיד בלחץ. זה לא רק הרעש זה גם התחושה שלא נעים לה.
המקום, הרעש, האוכל ובכלל….קודם כל היא רואה מה לא טוב ורעב ישר גורם לה לעצבים ובכי.
ואני? טוב אני בהחלטה ספונטנית, החלטתי שזו הבחירה הנכונה בשבילנו. המשך…
אתמול יצאתי לארוחת ערב עם אורחים מחו"ל.
הקטנה מיהרה לעשות לעצמה תוכניות. לקחה תיק והלכה לישון אצל חברה.
הגדול- ארגן את כל החברה שלו שיבואו לרבוץ אצלנו.
והאמצעית- התקשרה שאחרי הבר מצווה היא רוצה ללכת לישון אצל חברה.
בעלי, שכב במיטה חולה. חשבתי לעצמי: לפחות נשאר בבית בעמדת פיקוח על הילדים. אני משוחררת מדאגה.
ארוחה, יין, סרט. אחלה ערב.
אבל תוך כדי הארוחה, הקטנה התקשרה להגיד שהיא מתגעגעת.
האמצעית להתלונן שאבא חולה ואין מי שייקח אותה לחברה.
והגדול….הגדול כבר לא מתקשר.
הרגעתי את הקטנה, אמרתי לאמצעית שאבא כן יקום לקחת אותה. והמשכתי לשקוע לתוך האנגלית המשובשת שלי בארוחה.
תוך כדי נסיעה לסרט מתקשר אלי הבעל: "תגידי איפה הילדה?" ( האמצעית)
" הלכה לישון אצל חברה" אני עונה לו. "אתה לקחת אותה לא?" הוא אומר. תבדקי איפה היא.
ואני- כבר אוזל לי הדם מהגוף. אולי הלכה ברגל? בחושך? ואולי משהו קרה? המשך…
האמצעית : "יש לי רעיון". " בואי לקניון נחפש אביזרים". כן עם חברה, לא עם חברה. עם חברה אבל רק אחת.... המשיך ב- - "אני שונאת את מה שמצאתי. לא…
אתמול רצתי חצי מרתון. אני לא ספורטאית מילדות. תמיד הייתי מה שקראו פעם "עגלה". אז נכון שתמיד רקדתי ורצתי "משוחות", וקפצתי לרוחק... ועשיתי כל מה שמתאים לרגליים ארוכות. אבל תמיד…
הקטנה: "בוקר טוב אמא. רק רציתי להגיד לך שיהודה לוקח אותי לבית ספר..אני: ""בוקר טוב קטנה. אני יודעת מי לוקח אותך. זוכרת שעשינו ביחד מערכת? פשוט אצלי השעה חמש בבוקר.…
מי שמכיר אותי יודע שיש לי בעיה עם כיסאות מסתובבים.
מאז שאני קטנה ,כל דבר שזז לי במונוטוניות מול העיניים גורם לי סחרחורת ובחילה.
פעם, הייתי סובלת בשקט. מסיימת פגישה ורצה לקחת אופטלגין.
עם הזמן התחלתי לבקש התאמות. כמו במשרד החינוך, אבל כאלה שבאמת יכולות לעזור לי.
אני מבקשת למשל שמי שמתנדנד מולי שינסה להפסיק ואם זה אפשרי שיחליף כיסא. (לכזה שרגליו נעוצות ברצפה.)
למדתי לא להתבייש וגם אם זו פגישה ראשונה, לבקש שיתחשבו בי.
יש מקומות שמראש כבר יודעים, ומפנים את כל הכיסאות המסתובבים כשאני מגיעה. המשך…
השבוע קיבלו הילדים תעודות. וזו הזדמנות לפנות למשרד החינוך בבקשה: גם אני רוצה תעודה. או לפחות שתהיה לי רובריקה בתוך התעודה של הילדים. מה לא מגיע לי? ושיהיה כתוב שם…
אני רוצה לספר לך סיפור על השגחה אלוהית, אמר לי אחי הדתי. אני מחפש עבודה במחשבים . השבוע, הכנתי מודעות ויצאתי לתלות אותם על העצים בשכונה. אני תולה, ומגלה אחרי…
לפני שנה לקחתי את הגינ'גית שלי לשחק באולינג עם חברה. אחרי שתי זריקות , הודיעה לי הקטנה: "אני סיימתי. יאללה. רוצה הביתה. ומיד." הסתכלתי מסביב ,מסרבת להאמין. "הביתה? אבל הרגע…
השבוע, ניסיתי להגיע לפגישה עם צוות ההפקה של אירוע העמותה. יצאתי מהבית בזמן, לקחתי איתי ספר, דמיינתי את עצמי מגיעה שעה לפני קוראת קצת בשמש...שותה קפה בשקט. תומר ,קריאטיב ההפקה…