להיות משפחה עם הפרעת קשב- זה תמיד להיות בתחושה שמשהו בסביבה לא ממש מתאים לנו ולהפרעה שלנו.

כי מה לעשות. להפרעה כמו להפרעה- מפריעים דברים.

מפריע לה למשל, רעש.

אז כשרצינו להיות כמו כל ה"מגניבים" שהולכים לאכול משהו קל על הבר: "של, ההוא ממסטר שף.

נו זה, שזורק הכול בפיתה… כן, זה שמדבר על העגבניות… ( ככה שעה ניסיתי להסביר לבנות איפה אנחנו יושבות). זה נגמר בבכי ובפרצופים.

הבעל, לא הצליח לסבול את  הברמן שצועק את ההזמנות למטבח. הקטנה אמרה שצפוף ויש הרבה רעש, והאמצעית- היא תמיד בלחץ. זה לא רק הרעש זה גם התחושה שלא נעים לה.

המקום, הרעש, האוכל ובכלל….קודם כל היא רואה מה לא טוב  ורעב ישר גורם לה לעצבים ובכי.

ואני? טוב אני בהחלטה ספונטנית, החלטתי שזו הבחירה הנכונה בשבילנו.

היינו בלחץ של זמן, ראיתי חנייה והופ- הגענו.

התיישבנו,  רבנו, עשינו פרצופים אחד לשני. הם של סבל ואני של : "מה לא כיף פה?"

לא!! הם צעקו לי שלושתם.

"כמה זמן מחכים? ואין מה להזמין, ולמה המוסיקה חזקה? ולמה הברמן צועק? ויש כאלה שעומדים מעל הראש ונדחפים….

"איך נקרא לכם"? שאלה אותי הקופאית בחיוך.

"תקראי לנו- משפחת  המ-ע-צ-ב-נים!! אני אומרת לה.

טוב  נו, אולי "הנחמדים"?אולי אם יהיה לנו שם טוב, ישתנו גם הפרצופים….?

חיכינו חצי שעה יותר מידי, הקטנה לא אכלה כי  טעם הלימון הפריע בקבב, הבעל שם מפיות באוזניים כי לא לשמוע את הרעש. והאמצית- כרגיל  בכתה.

חזרנו לאוטו וכולם שאלו אותי- "אבל למה לא מסעדה נורמלית? עם שקט. בלי כל הרעש" .

ואני מתפלאת: "מה אתם לא רואים את השעה? איך היינו מספיקים? הקטנה מוזמנת ליום הולדת עוד רבע שעה."

" אבל יש עוד שעה ורבע" הודיע לי הבעל. "למה כל הלחץ?"

ורק אז הבנתי, שהסתכלתי על השעון באוטו שלו. שהיה מכוון שעה קדימה . עוד מהקיץ  הקודם….

מאחלת לכם  ולי למצוא את התנאים הכי טובים ונעימים עבורכם…

וכך נוכל להיות במקום משפחה "מופרעת"- משפחה עם הפרעה שמפריעה.

שבוע טוב חברים.