מה  ששמעתי והשמעתי הכי הרבה השבוע,

התחיל בשאלה: "איך? "

"איך  יכול להיות שלא ידעת שיש לי בריכה בקייטנה?" ( אמרה הקטנה בבכי וצרחות כשהיא היחידה בלי בגד ים ..)

"איך  יכול להיות שהבטחתי להביא לה בגד ים בעשר ושכחתי?" ( אני לחברה באמצע פגישה, מתייסרת וגמורה )

"איך  יכול להיות שלא קמת בבוקר?" ( החברות לריצה ששוב חיכו לי ואני בטעות כיוונתי את השעה לרבע לשבע במקום רבע לשש…)

"איך זה  שאת תמיד מתארגנת ברגע האחרון?" ( אני לגדולה , בדרך להצגה כשהיא עוד מחפשת מה ללבוש..)

"איך זה שלא מוצאים שום דבר בבית הזה?"( אני לעצמי בעצבים, ברגע של חיפוש המפתחות, והאייפוד לריצה..)

"איך זה שעוד לא עשית טיפול לאוטו?"( הבעל בייאוש ממני )

ואני שואלת אתכם , איך  יכול להיות שלא הפנמנו כולנו?

כששואלים אותנו ומתפלאים,  איך יכול להיות ? – זה הכי מתסכל שיכול להיות.

זו שאלה שכאילו מקדמת אותנו, אבל בעצם משאירה אותנו באותו מקום.

המקום הכועס, המאוכזב,  העצבני, המקום שמלקה את עצמו בייאוש.

ולכן,,, במקום "איך זה שכתבתי את הפוסט ברגע האחרון", אני אומרת-

כתבתי אותו ברגע האחרון? כי ככה אני רגילה? ולחץ עושה לי לפעמים טוב.

שבוע טוב חברים.