האם אתם "פוליאנה "או "אלכסנדר" או איך מפתחים מסוגלות עצמית?

לקרוא ספר  עם הפרעת קשב זו משימה מורכבת.

בטח למי שלא קרא ספר אף פעם  ובכיתה ד' צריך להתמודד עם ספר של 200 עמודים במסגרת מה שהמערכת קוראת: "מצעד הספרים".

כשהערך של "פיתוח מסוגלות עצמית" עמד לי מול העיניים, יכולתי להסתער אתה על המשימה, מבלי לבכות על מר גורלי. ככה זה, שיש ערך ואתה יודע בשביל מה אתה עושה משהו, קל לך יותר.

ואיך מפתחים מסוגלות עצמית?

בדיוק ככה. לוקחים משהו שהילד אומר שהוא "לא יכול" וביחד מפתחים מסלול ללכת בו.

ובנינו מסלול ובתוכו אוצרות וסימני דרך.

מצאנו את המפתח לדחיינות, ואת מדליות  העידוד העצמי , מצאנו פנס שמאיר רק על מה שצריך לקרוא ומחשיך את כל המסיחים מסביב וגיר שמסמן כמה התקדמנו ובטרייה ענקית שאפשר להיצמד אליה ולהטעין את עצמינו באנרגיות טובות כל פעם שהקשב ברח.

ולמה אני מדברת בלשון רבים?

כי הילדה שלי, בדומה לילדים רבים עם קושי בקשב זקוקה עדיין לעזרה שלי.

שאלווה, שאעזור  בהתמדה, שאדלג אתה מעל הקשיים ואזכיר לה לשים בכל שלב דגל עליו תכתוב : "התקדמתי מגיע לי להיות גאה בעצמי. " ( במקום: "אוף ,נשארו לי עוד 162 עמודים…)

למשימה הזו גייסתי גם את הספר  שנראה לי הכי מתאים: "פוליאנה."

כי פוליאנה, היא דוגמא לילדה שיכולה למצוא בכל דבר קשה – משהו טוב לשמוח בו.

ופוליאנה עברה אתנו את המסע לפיתוח מסוגלות עצמית ולימדה אותנו כוחו של חיוך  ומילה טובה, ומחשבה מעודדת, ואיך מוצאים טוב  גם בסיטואציה מאכזבת  קשה ועצובה .

כשהסתיימה הקריאה, הבנתי שעלינו לפתוח מסלול חדש

כי ב"מצעד הספרים" צריך  לא רק לקרוא אלא גם להגיש עבודה בעקבות הספר.

ופה, אחרי כל המאמץ התגנב לו הייאוש והבת שלי התחילה לבכות שהיא לא יכולה לעשות ספר כזה עם מאתיים דמויות.( טוב מה חשבתם, שמסוגלות עצמית נבנית בפעם אחת?)

ואז עלה לי רעיון והצעתי למורה שלה שאבוא אתה לעשות פעילות לכל הכיתה.

והיא מיד הסכימה כי גייסתי את הערך לטובת העניין.

והקטנה שלי הקריאה לכולם את תקציר הספר, וגם ספר קצר על "אלכסנדר והיום הנורא"

שהוא בדיוק ההפך מפוליאנה. הכל קורה לו, ותמיד מוצא סיבות להתלונן ולהרגיש רע.

והיא חילקה את הכיתה לשתי קבוצות. קבוצת פוליאנה וקבוצת אלכסנדר.

ונתנה להם סיטואציה וכל קבוצה היתה צריכה לכתוב שלושה דברים שמתאימים.

פוליאנה- למצוא את הטוב

ואלכסדנר- למצוא מה לא טוב.

מצעד הספרים הסתיים. פוליאנה הייתה אומרת שהדבר הכי טוב שקרה פה

זה שמצאנו שתינו דרך לתקשר ולעקוף את הקושי.

וגם שאמונה ומסוגלות עצמית מתפתחים  לאט ובשלבים.

ובכל מקרה מותר להיות לפעמים "אלכסנדר" אבל רק לזמן קצר, אחרת כל היום כועסים.

תגובות

תגובות