איפה הילדה?

אתמול יצאתי לארוחת ערב עם אורחים מחו"ל.

הקטנה מיהרה לעשות לעצמה תוכניות. לקחה תיק והלכה לישון אצל חברה.

הגדול- ארגן את כל החברה שלו שיבואו לרבוץ אצלנו.

והאמצעית- התקשרה שאחרי הבר מצווה היא רוצה ללכת לישון אצל  חברה.

בעלי, שכב במיטה חולה. חשבתי לעצמי: לפחות נשאר בבית בעמדת פיקוח על הילדים. אני משוחררת מדאגה.

ארוחה, יין, סרט. אחלה ערב.

אבל תוך כדי הארוחה, הקטנה התקשרה להגיד שהיא מתגעגעת.

האמצעית להתלונן שאבא חולה ואין מי שייקח אותה לחברה.

והגדול….הגדול כבר לא מתקשר.

הרגעתי את הקטנה, אמרתי לאמצעית שאבא כן יקום לקחת אותה. והמשכתי לשקוע לתוך האנגלית המשובשת שלי בארוחה.

תוך כדי נסיעה לסרט מתקשר אלי הבעל: "תגידי איפה הילדה?" ( האמצעית)

" הלכה לישון אצל חברה" אני עונה לו. "אתה לקחת אותה לא?" הוא  אומר. תבדקי איפה היא.

ואני- כבר אוזל לי הדם מהגוף. אולי הלכה ברגל? בחושך? ואולי משהו קרה?

התקשרתי בשעה אחת עשרה לחברה. והיא עונה: שהאמצעית לא אצלה. שהאמצעית נשארה בבית.

ואני שואלת אתכם: איך  אתם רוצים שימצאו  את המטוס המלאזי  אם הבעל שלי לא מצליח למצוא את הילדה ישנה בחדר שלה? וזה בבית. לא באוקינוס.

אז עכשיו אתם מבינים למה ההרצאה שלי נקראת " אבידות ומציאות".  כי בכל יום שעובר פה אנחנו מאבדים  ומוצאים משהו חדש.

אתמול מצאתי את ההומור שבי, וחברה לצחוק איתה על הכל.

והסרט שהייתי בו -"התו האחרון". רק נחמד. אז אתם לא חייבים.

מאחלת לכם למצוא יותר בקלות מה שיש לכם מתחת לאף…שבוע טוב חברים.

ותודה לכל מי שתמך ובא לכנס שלנו. אתם המציאה האמיתית .

תגובות

תגובות